Tel Aviv: Am Oved, 2008

הוצאת עם עובד ‏2008

972

ישראלית שפה יפה
Israelit Safa Yafa
Israeli, a Beautiful Language

גלעד צוקרמן
(Ghil‘ad Zuckermann)


*** מופיע ברשימת רבי המכר של הארץ, 31.12.08 ***
*** מופיע ברשימת רבי המכר של הארץ, 7.1.09 ***
*** מופיע ברשימת רבי המכר של הארץ, 14.1.09 ***
*** מופיע ברשימת רבי המכר של הארץ, 21.1.09 ***


תקציר הספר

האם אתגר קרת וש"י עגנון כותבים באותה שפה? האם הלשון המדוברת בישראל היא אמנם העברית של כתבי הקודש מקדמת דנא, או שמדובר בשפה אחרת, עם דנ"א שונה? האם ניתן להחיות לשון מתה קלינית שלא דיברו בה כשפת אם כ-1750 שנה? או שמא החייאה תמיד תכלול הפרייה הדדית עם שפות האם של המחיים? תמיד אמרו לנו "עברית שפה יפה" ודרשו מאיתנו "עברי, דבר עברית!" אבל באיזו שפה הישראלים מדברים בעצם?

ישראלים נוטים לחשוב שהם דוברים את לשונו של ישעיהו הנביא (עם טעויות). הם מאמינים ששפתם היא עברית לתקופותיה (תנ"כית\משנאית...) שהוחייתה בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20. כדי לשמור על ה"טוהר" שלה, הם נוטים לתקן "טעויות" ללא הרף: "אל תאמר 'עשר שקל', אמור 'עשרה שקלים'!", "אל תגידי 'יש לי את הספר', הגידי 'יש לי הספר'!" וכו'. ואולם השאלה היא מדוע הישראלים לכאורה "טועים" כל הזמן בשפתם שלהם?

בספרו החדשני מציג פרופ' גלעד צוקרמן תשובה מקורית ומפתיעה: השם המתאים לשפה שאנו מדברים היום אינו "עברית" אלא "ישראלית". ולא מדובר כאן כלל וכלל בשינוי סמנטי בלבד. טהרני השפה מנסים לכפות דקדוק עברי על שפה חדשה בעלת הגיון פנימי משל עצמה. "החייאת השפה העברית" רווייה מיתוסים שהם תולדה של אידאולוגיית "שלילת הגולה", התכחשות להיברידיות היהודית, ולאומיות התרה אחר עתיקוּת יומין. השפה שאנו מדברים היום אינה העברית השמית הישנה אלא שפת-כִּלְאיים שמית-אירופית בת 120 שנה. איזו מן שפה זאת הישראלית? הספר ישראלית שפה יפה מגולל את סיפורה.

הספר מנתח בפשטות ובאלגנטיות את יחסי הגומלין בין הישראלית, העברית, היידיש ושפות אחרות. שילוב ההשפעות השמיות והאירופאיות ניכר כבר בדקדוק ובאוצר המילים של התורמות העיקריות לשפה הישראלית. בעוד היידיש עוצבה על-ידי העברית והארמית, לשונות הודו-אירופאיות (כמו יוונית) מילאו תפקיד חשוב בעברית. לאופייה של הישראלית כשפת-כִּלְאיים אירו-אסיאתית השלכות חשובות ביותר לגבי גבולות היכולת להחיות שפה, גנטיקה וטיפולוגיה בלשנית, סוציו-לינגוויסטיקה ובלשנות-מגע.

זהו ספר מלא הומור ואהבה לשפה ולדובריה, מסע מרתק בעקבות הלשון הישראלית. בעודו מעמיד למבחן את ההנחות המוכרות לנו, חושף הספר אמת אחרת, שבכוחה לשנות את האופן שבו אנחנו תופסים את השפה שלנו בפרט ואת התרבות הישראלית בכלל.


על מחבר הספר

פרופ' גלעד צוקרמן, D.Phil. (אוקספורד), Ph.D. (titular) (קיימברידג'), M.A. בהצטיינות יתרה (תל אביב), נולד בתל אביב ב-1971, היה יושב ראש סניף נוער לנוער (BBYO) באילת (1987-1986), למד במכללת העולם המאוחד באיטליה  (1989-1987) (United World College of the Adriatic), שירת בצה"ל ב-1993-1989 ולמד בתוכנית הבין תחומית לתלמידים מצטיינים ע"ש עדי לאוטמן באוניברסיטת תל אביב (1997-1993). כיום הוא פרופסור חבר באוניברסיטת קווינסלנד, ברית' בין (הבת'רים) (בריסביין) ובעל מענק יוקרתי מטעם מועצת המחקר של ממשלת אוסטרליה. הוא היה פרופסור אורח באנגליה, בסינגפור, בארה"ב ובישראל ובעל משרות-מחקר בכירות בקיימברידג' (אנגליה), במלבורן (אוסטרליה), בבלאג'ו (איטליה), באוסטין (טקסס) ובטוקיו (יפן). בין פירסומיו הרבים – למשל באנגלית, בישראלית, באיטלקית, ביידיש, בספרדית, בגרמנית, ברוסית ובסינית –  כלול הספר Language Contact and Lexical Enrichment in Israeli Hebrew (Palgrave Macmillan, 2003). הוא שולט ביותר מ-10 שפות. אתר האינטרנט של פרופ' צוקרמן הוא http://www.zuckermann.org/ .


קצרים

"משובב נפש" (ירון לונדון, לונדון את קירשנבאום, ערוץ 10)

"ספר חובה לכל ישראלי" (פרופ' שלמה זנד, השקת הספר בתולעת ספרים, תל אביב, 11.1.09)

"בבסיס דבריו של צוקרמן יש הרבה יותר משמץ של אמת... הספר הזה צריך להתקבל ולהביא לשינוי מסוים בגישות השמרניות המקובלות, החינוכית והמדעית...הספר כתוב בלשון פשוטה ובהירה, מכוונת לכלל המתעניינים בשפה...והוא רווי בהומור רב" (אהרן פורת, מקור ראשון, 9.1.09)

"גלעד צוקרמן כתב ספר שנון, מרתק ומשעשע...ההדגמה בספר החדשני הזה היא באמצעות הדקדוק" (מנחם פרי, Ynet ידיעות אחרונות , 20.1.09)

"'ישראלית שפה יפה' מראה בצורה משכנעת באיזו מידה העברית הישראלית שונה מהעברית המקראית - ובדרך מספק אוצר של אנקדוטות לשעות ארוכות של שיחות סלון" (טל לינזן, TIME OUT תל אביב, 22.1.09)

"הבלשן גלעד צוקרמן טוען – ומדגים – מדוע אין הישראלים מדברים עברית...אלא שפה חדשה, שהוא מכנה 'ישראלית'...הסקירה המקיפה שלו את השינויים בשפה – בהגייה, בהטעמה, בסיומות, בהשאלות משפות זרות – היא לא פחות ממרתקת ו...כתובה באופן קריא להפתיע" (פאר פרידמן, מעריב/תרבות , 26.12.08)

"פרופ' צוקרמן הוא חוקר מבריק. עוד כשלמד בתוכנית למצטיינים באוניברסיטת תל אביב ידעתי שהוא יגיע רחוק" (פרופ' מאיה פרוכטמן, השקת הספר בספריה העירונית ע"ש לזר, רעננה, 19.1.09)

"מאיר בצורה משכנעת (ומשעשעת למדי) את מקורותיה הרבגוניים של שפת הדיבור הנהוגה היום בארצנו" (ישראל ברטל, ידיעות אחרונות, 9.1.09)

"מעניין ואנרגטי... אני יכול לקבל את התזה של צוקרמן, ולעשות בה שימוש מעשי שיעזור לי להסתגל להבדלים המצפוניים בשפה שאני דובר. מבחינתי טוב שתהיה הבחנה בסיסית בין עברית לישראלית. אולי זה מה שיגשר על הפער האידאולוגי בין השפה שלי לשפה הממסדית" (ניסן שור, TIME OUT תל אביב, 29.1.09)

"מרתק, מרענן, מרחיב דעת, משעשע, משועשע...ליברלי, רדיקלי" (פרופ' פניה עוז-זלצברגר, השקת הספר בסינמטק, חיפה, 28.1.09)

"פרובוקטיבי" (חנוך מרמרי, TIME OUT תל אביב, 29.1.09)

"ניכר כי פרופ' צוקרמן אוהב שפות ואוהב לשחק עם שפות" (פרופ' תמר כתריאל, השקת הספר בסינמטק, חיפה, 28.1.09)



מצאו את ההבדלים
מבולבלים? גם אנחנו!

"הספר הזה קורא לדיון מעמיק." (נועם אורדן, הארץ, 24.12.08)
VERSUS
"'עשר שקל' הוא קשקוש בתחת." (יוסי שריד, הארץ, 28.12.08)


"צוקרמן הוא איש מבריק וידען, והוא מעלה תופעות חשובות." (רוביק רוזנטל, הזירה הלשונית, NRG מעריב, 18.12.08)
VERSUS
"הפרופסור ארך השיער והקופצני הזה" "בא לכבדנו בביקור מולדת" (בני ציפר, Online הארץ , 19.12.08)


"מה שהדהים אותי בתגובות לספר הוא אפס המידע שאנשים נזקקים לו כדי לא להסכים אתו, ועוד בנחרצות." (נועם אורדן, הארץ, 24.12.08)
VERSUS
"הגיע הזמן, באמת, שמלומדים ישובו אל מגדל השן שממנו באו." (בני ציפר, Online הארץ , 19.12.08)


"היידיש היא תשוקתו של הבלשן הצעיר והמבריק גלעד צוקרמן...המלאי הגדול של דוגמאות שהוא מביא, ממיין ונותן להם שמות...ראוי בהחלט להקשבה וללימוד" (יצחק לאור, הארץ, 9.1.09)
VERSUS
"משכנע, נחמד, מזיק", "ספר מעניין אך מרגיז" (חגי חיטרון, הארץ, 24.12.08)



השקות ספר

(1)
יום ה', 8 בינואר 2009, 630 בערב
הספרייה העירונית, אילת
מנחה: עטרה ישראלי
בין המשתתפים: בנימינה בלום, מירלה הראל, פרופ' גלעד צוקרמן

(2)
יום א', 11 בינואר 2009, 7 בערב
תולעת ספרים, ליד כיכר רבין, תל אביב
מנחה: ניר ברעם
בין המשתתפים: עמוס גיתאי, פרופ' שלמה זנד, פרופ' גלעד צוקרמן
(אילן גונן)
סופרנו: מעין גולדנפלד
בין הנוכחים: פרופ' דורון לנצט, ד"ר אורן הרמן, ד"ר חנה הרציג

(3)
יום ב', 19 בינואר 2009, 8 בערב
הספריה העירונית ע"ש לזר, בית יד לבנים, רח' אחוזה 147, רעננה
מנחה: ד"ר צביה ולדן
בין המשתתפים: פרופ' מאיה פרוכטמן, ד"ר חנה הרציג, ליאור לקס, פרופ' גלעד צוקרמן
דיג'רידו: אייל עמית
פסנתר: דני הלפרין
מארגנת: מרים פרינץ

(4)
יום ד', 21 בינואר 2009, 8 בערב
קרון הספרים, רח' המגדל 2, טבעון
מנחה: ד"ר חגי רוגני
בין המשתתפים: רוביק רוזנטל, ד"ר רינה בן-שחר, ד"ר משה יצחקי, ד"ר חגי רוגני, פרופ' גלעד צוקרמן
שירה: תמי אשכנזי

(5)
יום ג', 27 בינואר 2009, 630 בערב
בית הילל, האוניברסיטה העברית, הר הצופים, ירושלים
מנחה: אדיק קפצן
בין המשתתפים: דוד בן-נחום, פרופ' גלעד צוקרמן
בין הנוכחים הפעילים: פרופ' אשר לאופר

(6)
יום ד', 28 בינואר 2009, 7 בערב
סינמטק חיפה, שד' הנשיא 142, חיפה
מנחה: ד"ר רינה בן-שחר
בין המשתתפים: פרופ' פניה עוז-זלצברגר, פרופ' תמר כתריאל, ד"ר ארז כהן, דוד בן-נחום, פרופ' גלעד צוקרמן
חלילים: אליהו גמליאל
מארגנים: ניסים בן-ג'ויה, סמי מיכאל, רחל יונה-מיכאל

(7)
יום א', 1 בפברואר 2009, 830 בערב
בית מיכל, רח' הגר"א 10, רחובות
ברכות: ראש עיריית רחובות
הרצאה מעמיקה של פרופ' גלעד צוקרמן
בין הנוכחים: רם אורן, פרופ' תמר פלש, נועם אורדן
מארגנת: דפנה מנור

השקות ספר באוסטרליה

(8) 
יום ה', 2 באפריל 2009, 6 בערב
בריסביין
American Book Store, 197 Elizabeth St (opposite Hilton), CBD

(9) 
יום ב', 8 ביוני 2009, 430 אחה"ץ
סידני
אוניברסיטת ניו סאות' ויילס
מנחה: ניצה לואנסטין לווינשטיין לוונסטין

(10) 
יום א', 12 ביולי 2009, 8 בערב
מלבורן
"דברים בעלמא"
Alma Club, 1 Wilks St, Caulfield North
מנחה: רות (רותי) גילמור
בין הדוברים: ד"ר אורי תדמור, ד"ר דביר אברמוביץ', ד"ר ברוריה ברגמן, חגי ארמן, יהודה קפלן, פרופ' גלעד צוקרמן
מארגנת: עינת בניטו, המרכז הישראלי


לקט עיתונות

http://www.zuckermann.org/israelit.html

ביידיש: http://yiddish.forward.com/node/1753

באנגלית: http://www.ynetnews.com/articles/0,7340,L-3333948,00.html

בישראלית

* פרופ' צוקרמן והתעויוט \ אילת נגב (שבעה ימים, ידיעות אחרונות, 12.12.08)

* מי גאון של אמא? \ מירב לוי דיאמנט (ערב ערב, 10.1.08)
http://www.ereverev.co.il/article.asp?id=5445

* ישראלית שפה יפה \ גלעד צוקרמן (הו!, NRG מעריב)
http://www.nrg.co.il/online/5/ART/945/896.html

* עברית בשתי שקל \ עמרי הרצוג (הארץ, 30.9.08)
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1024807.html

* הישראלית של גלעד צוקרמן \ רוביק רוזנטל (NRG מעריב, 18.12.08)

* אף אחד לא מדבר עברית (מאמר תגובה למאמר הביקורת של רוביק רוזנטל) \ גלעד צוקרמן (NRG מעריב, 25.12.08)
http://www.nrg.co.il/online/47/ART1/830/671.html

* ישראלית שפה יפה, גלעד צוקרמן | שמע ישראל או שמע ישראלית \ נועם אורדן (הארץ , 24.12.08)
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1049299.html

* ישראלית שפה יפה, גלעד צוקרמן | משכנע, נחמד, מזיק \ חגי חיטרון (הארץ , 24.12.08)

* בני ציפר נגד הוולקנו - פרובוקציה מיותרת \ בני ציפר (Online הארץ , 19.12.08)

* קוף לקוף יביע אומר \ יוסי שריד Politician Yossi Sarid (הארץ 28.12.08)

* אחד משלנו \ מלי פישמן (העיר, 8.1.09)
http://eilati.co.il/article_3381.asp

* היידיש היא תשוקתו; בחרו להם כתב אשורי ולשון עברי \ יצחק לאור (הארץ, 9.1.09)

* הישראלית מזמן כבר פה \ מנחם פרי (Ynet ידיעות אחרונות , 20.1.09)

*ישראלי, דבר ישראלית! \ גלעד צוקרמן (הארץ ספרים, 28.4.09)
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1081451.html


BOOK SUMMARY

Fascinating and multifaceted, Israeli (Zuckermann 1999, a.k.a. ‘Modern Hebrew’), the language which emerged in Eretz Israel at the end of the nineteenth century, possesses distinctive socio-historical characteristics such as the lack of a continuous chain of native speakers from spoken Hebrew to Israeli, the non-Semitic mother tongues spoken by the revivalists, and the European impact on literary Hebrew. Consequently, it presents the linguist with a unique laboratory in which to examine a wider set of theoretical problems concerning language genesis, social issues like language and politics, and practical matters, e.g. whether it is possible to revive a no-longer spoken language. The multisourced nature of Israeli and the role of the Congruence Principle and the Founder Principle in its genesis have implications for historical linguistics, language planning and the study of language, culture and identity.

Hebrew was spoken since approximately the fourteenth century BCE. It belonged to the Canaanite division of the north-western branch of the Semitic languages, all of which belong to the Afro-Asiatic family. Following a gradual decline, it ceased to be spoken BY the second century CE. The failed Bar-Kokhba Revolt against the Romans in Judea in CE 132-5 marks the symbolic end of the period of spoken Hebrew. Jesus, for example, was a native speaker of Aramaic rather than Hebrew. For approximately 1750 years thereafter, Hebrew was not spoken. A most important liturgical and literary language, it occasionally served as a lingua franca for Jews of the Diaspora, but not as a mother tongue.

Although language is an abstract emsemble of idiolects, sociolects, dialects etc., linguists often generalize about communal languages. In fact, the genetic classification of Israeli has preoccupied linguists since its genesis. The still prevalent, traditional view suggests that Israeli is Semitic: (Biblical/Mishnaic) Hebrew revived. The revisionist position defines Israeli as Indo-European: Yiddish relexified, i.e. Yiddish, the ‘revivalists’’ mother tongue, is the ‘substratum’, whilst Hebrew is only a ‘superstratum’ providing the vocabulary (cf. Horvath & Wexler 1997). According to my own mosaic (rather than Mosaic) model, ‘genetically modified’ Israeli is a ‘semi-engineered’ multi-layered language, which is a Semito-European, or Eurasian, hybrid, i.e. Israeli is both Semitic (Afro-Asiatic) and (Indo-)European. It is based simultaneously on ‘sleeping beauty’/’walking dead’ Hebrew, ‘máme lóshn’ (‘mother tongue’) Yiddish (both being primary contributors) and many other languages spoken by revivalists, e.g. Russian, Polish, Ladino (Judeo-Spanish) and Arabic. Therefore, the term ‘Israeli’ is far more appropriate than ‘Israeli Hebrew’, let alone ‘Modern Hebrew’ or ‘Hebrew’ tout court. Israeli is not a case of retsakh yidish (Israeli for "murder of Yiddish") but rather of yidish redt zikh (Yiddish for "Yiddish speaks itself [beneath Israeli]").

Almost all ‘revivalists’ – e.g. the symbolic father of Israeli, Eliezer Ben-Yehuda, born Perelman – were native Yiddish-speakers who wanted to speak Hebrew, with Semitic grammar and pronunciation, like Arabs. Not only were they European but their revivalist campaign was inspired by European – e.g. Bulgarian – nationalism. At the time, although territory and language were at the heart of European nationalism, the Jews possessed neither a national territory nor a national language. Zionism could be considered a fascinating manifestation of European discourses channelled into the Holy Land - cf. George Eliot’s Daniel Deronda (1876).

However, the ‘revivalists’ attempts (1) to deny their (more recent) roots in search of Biblical ancientness, (2) negate diasporism and disown the 'weak, persecuted' exilic Jew, and (3) avoid hybridity (as reflected in Slavonized, Romance/Semitic-influenced, Germanic Yiddish itself, which they despised) failed. Although they have engaged in a campaign for linguistic purity, the emerging Israeli language often mirrors the very components the revivalists sought to erase. Thus, the study of Israeli casts light on the dynamics between language and culture in general, and in particular into the role of language as a source of collective self-perception.


ABOUT THE AUTHOR OF THE BOOK

Ghil'ad ZUCKERMANN, D.Phil. (Oxford), Ph.D. (Cambridge) (titular), M.A. (Tel Aviv) (summa cum laude), is Associate Professor and Australian Research Council (ARC) Discovery Fellow at The University of Queensland, Brisbane, Australia (a.k.a. ‘Lucky Country’). He was born in Israel (a.k.a. ‘Promised Land’) in 1971. After studying at the United World College of the Adriatic (Duino, Trieste, Italy, 1987-1989) and serving in the Israel Defence Forces (1989-1993), he was selected for the Adi Lautman Interdisciplinary Programme for Outstanding Students of Tel Aviv University, where he studied philosophy, psychology, classics, literature, law and mathematics, and specialized in linguistics, receiving his M.A. (summa cum laude) from the Department of Linguistics in 1997. As Scatcherd European Scholar of the University of Oxford and Denise Skinner Graduate Scholar of St Hugh's College, Oxford, he gained his D.Phil. (Oxon.), entitled 'Camouflaged Borrowing: "Folk-Etymological Nativization" in the Service of Puristic Language Engineering', in 2000. In 2000-2004 he was Gulbenkian Research Fellow at Churchill College, Cambridge, and affiliated with the Department of Linguistics, Faculty of Modern and Medieval Studies, University of Cambridge. He received a titular Ph.D. (Cantab.) in 2003. He has taught in Israel, Singapore, UK, USA and Australia; and has held senior research posts in Melbourne, Austin (Texas), Bellagio (Italy) and Tokyo. His publications – e.g. in English, Israeli, Italian, Yiddish, Spanish, German, Russian and Chinese – include the bestseller Israeli Safa Yafa (Israeli, a Beautiful Language) (Am Oved, 2008), as well as Language Contact and Lexical Enrichment in Israeli Hebrew (Palgrave Macmillan 2003). His website is http://www.zuckermann.org/


REVIEW EXCERPTS

“Exhilarating” (Yaron London, London et Kirshenbaum, Channel 10, Israeli TV, 15 December 2009)

"With admirable courage" (Ruvik Rosenthal, Haaretz, 10.6.09)

“A must-read book for every Israeli” (Prof. Shlomo Sand, Book Launch, Tolaat Sfarim Book Shop, Tel Aviv, 11 January 2009)

“At the bottom of Zuckermann’s arguments there is much more than a little bit of truth… This book needs to be accepted and bring about a certain change in the common conservative views, both educational and scientific…The book is written in a simple and clear language, is aimed at anyone interested in language…and is saturated with humour.” (Aharon Porat, Makor Rishon, 9 January 2009)

“Ghil‘ad Zuckermann has written a witty, fascinating and amusing book…This innovative book provides exemplification through grammar.” (Menachem Perry, Ynet Yediot Aharonot, 20 January 2009)

“Israeli, a Beautiful Language demonstrates in a convincing way how different Israeli Hebrew is from Biblical Hebrew, and at the same time provides a treasure-trove of anecdotes for many hours of discussion.” (Tal Linzen, Time Out Tel Aviv, 22 January 2009)

“The linguist Ghil‘ad Zuckermann argues – and demonstrates – why Israelis do not speak Hebrew…but a new language that he calls Israeli…His comprehensive survey of the changes in the language – in pronunciation, stress, suffixes, borrowings from foreign languages – is nothing short of fascinating and…written in a surprisingly accessible way.” (Pe’er Friedman, Tarbut (Culture), Maariv, 26 December 2008)

“Professor Ghil‘ad Zuckermann is a brilliant scholar. Already when he studied at the Interdisciplinary Programme for Outstanding Students at Tel Aviv University I knew that he would go far.” (Prof. Maya Fruchtman, Book Launch, Lazar Municipal Library, Raanana, 19 January 2009)

“Illuminating in a convincing (and most amusing) way the varied sources of the spoken language used today in our country” (Israel Bartal, Yediot Aharonot, 9 January 2009)

“Interesting and energetic…I could accept Zuckermann’s thesis and make practical use of it, which will help me adapt to the conscientious differences in the language I speak. From my perspective it is good that there should be a basic distinction between Hebrew and Israeli. Perhaps this is what will bridge the ideological gap between my own language and the institutional language.” (Nissan Shor, Time Out Tel Aviv, 29 January 2009)

“Fascinating, refreshing, horizon-broadening, amusing, amused…liberal, radical” (Prof. Fania Oz-Salzberger, Book Launch, Haifa Cinémathèque, Haifa, 28 January 2009)
“Provocative” (Hanoch Marmari, Time Out Tel Aviv, 29 January 2009)

“It is obvious that Prof. Zuckermann loves languages and loves playing with languages” (Prof. Tamar Katriel, Book Launch, Haifa Cinémathèque, Haifa, 28 January 2009)


‘MINIMAL PAIRS’

(1) “This book calls for in-depth discussion” (Noam Ordan, Haaretz, 24 December 2008)

Versus “Éser shékel (“ten shekels”, common but violating the Academy of Hebrew Language rules) is talking out of your arse!” (Politician Yossi Sarid, Haaretz, 28 December 2008)

(2) “Zuckermann is brilliant and erudite, and he raises important issues” (Ruvik Rosenthal, HaZira HaLeshonit (Linguistic Arena), NRG Maariv, 18 December 2008)

Versus “This long-haired, jumpy professor is honouring us with a visit to the motherland” (Benny Zipper, Haaretz Online, 19 December 2008)

(3) “What amazed me about the response was that knowing absolutely nothing about the book did not stop people from disagreeing with it – and vehemently at that.” (Noam Ordan, Haaretz, 24 December 2008)

Versus “It is about time, really, that scholars should return to the ivory tower from which they came” (Benny Zipper, Haaretz Online, 19 December 2008)

(4) “Yiddish is the passion of the young and brilliant linguist Ghil‘ad Zuckermann… The large inventory of examples that he puts forth, classifies and names…is definitely worth listening to and learning from.” (Yitzhak Laor, Haaretz, 9 January 2009)

Versus “Convincing, cute, harmful”, “An interesting but annoying book” (Hagai Hitron, Haaretz, 24 December 2008)


TRANSLATION OF EXCERPTS FROM A RECENT ARTICLE ON ZUCKERMANN BY THE FAMOUS SOCIOLINGUIST PROF. JOSHUA FISHMAN

...As Zuckerman says it in his intelligent academic manner "our world is increasingly resembling a global shtetl... and it is precisely why it is so important nowadays to research language contact in general and Yiddish in particular". It is exactly this approach whereby Yiddish is linked with the most recent and far-reaching worldwide developments (and in the very world of loshn koydesh, the “Sacred Tongue”, itself), which is so reminiscent of, and is the successor of, the pioneering work of Uriel Weinreich's truly great work Languages in Contact (1953)...

...There remains a great deal for Yiddish/Jewish intra- and inter-linguistics still to be done and it is with such young and creative innovative scholarly forces like Ghil‘ad Zuckermann that one can imagine that great progress will take place in the field in the very near future, and that this progress will also enrich our knowledge and deepen our appreciation and admiration of Yiddish itself...


ARTICLES RELATED TO THE BOOK IN LANGUAGES OTHER THAN ISRAELI

YIDDISH: By famous sociolinguist Prof. Joshua Fishman: http://yiddish.forward.com/node/1753

DUTCH: Hebreeuws / De mythe van de bijbelse taal \ Inez Polak, Trouw: http://www.trouw.nl/achtergrond/deverdieping/article1423323.ece

ENGLISH:

* Hebrew or Israeli? Linguist stirs Zionist debate \ Dan Williams, Reuters: http://www.reuters.com/article/inDepthNews/idUSL2748144820061129?pageNumber=2&virtualBrandChannel=0&sp=true

* Barely the twain shall meet \ Noam Ordan, Haaretz, 1 January 2009: http://www.haaretz.com/hasen/spages/1052018.html

* Hebrew vs. Israeli \ Hillel Halkin ("Philologos"), Forward: http://www.forward.com/articles/4052/

* The Genesis of the Israeli Language: A Brief Response to "Philologos"'s "Hebrew vs. Israeli" \ Ghil'ad Zuckermann, The Mendele Review: Yiddish Literature and Language: http://www2.trincoll.edu/~mendele/tmr/tmr08013.htm

* Let My People Know! \ Ghil'ad Zuckermann, Jerusalem Post, 18 May 2009: http://www.jpost.com/servlet/Satellite?cid=1242212397385&pagename=JPost%2FJPArticle%2FShowFull


BOOK LAUNCHES IN ISRAEL

(1)  8 January 2009
Municipal Library, Eilat
Convener: Atara Yisraeli
Speakers: Binyamina Blum, Mirale Harel and Ghil‘ad Zuckermann

(2)  11 January 2009
Tolaat Sfarim Book Shop, Rabin Square, Tel Aviv
Convener: Nir Baram
Speakers: Prof. Shlomo Sand, Amos Gitai, Ghil‘ad Zuckermann (Illan Gonen)
Soprano: Maayan Goldenfeld
Participants: Prof. Doron Lancet, Dr Oren Harman, Dr Hanna Herzig

(3)  19 January 2009
Lazar Municipal Library, Beit Yad LaBanim, 147 Ahuza St, Raanana
Convener: Dr Zvia Walden
Speakers: Prof. Maya Fruchtman, Journalist Hagai Hitron, Dr Hanna Herzig, Lior Laks, Ghil‘ad Zuckermann
Piano: Danny Halperin
Didgeridoo: Eyal Amit
Book Excerpt Reading: Eyal Amit
Organizer: Miriam Prinz

(4)  21 January 2009
Karon Hasfarim, 2 HaMigdal St, Tivon
Convener: Dr Haggai Rogani
Speakers: Ruvik Rosenthal, Dr Moshe Itzhaki, Dr Rina Ben-Shahar, Ghil‘ad Zuckermann
Singing: Tami Ashkenazi

(5)  27 January 2009
Hillel House, The Hebrew University of Jerusalem, Mt Scopus, Jerusalem
Convener: Edik Kaptzan
Speakers: David Ben-Nahum, Ghil‘ad Zuckermann
Participants: Prof. Asher Laufer

(6)  28 January 2009
Haifa Cinémathèque, 142 Hanasi Av., Haifa
Convener: Dr Rina Ben-Shahar
Speakers: Prof. Fania Oz-Salzberger, Prof. Tamar Katriel, Dr Erez Cohen, David Ben-Nahum, Ghil‘ad Zuckermann Recorder/Flute: Eliahu Gamliel
Book Excerpt Reading: Dr Erez Cohen
Organizer: Nissim Ben Joya, Sami Michael, Rachel Yona-Michael


(7)  1 February 2009
Michal House, 10 HaGra St, Rehovot
Greetings: Mayor of Rehovot City Council
Speaker: Ghil‘ad Zuckermann
Present: Author Ram Oren, Prof. Tamar Flash, Noam Ordan
Organizer: Dafna Manor

BOOK LAUNCHES IN AUSTRALIA

(8)  Thursday, 2 April 2009, 6pm
BRISBANE
American Book Store, 197 Elizabeth St (opposite Hilton), CBD

(9)  Monday, 8 June 2009, 430pm
SYDNEY
University of New South Wales
Speakers: Nitza Lowenstein, Ghil'ad Zuckermann

(10)  Sunday, 12 July 2009, 8pm
MELBOURNE
Alma Club (DVARIM BE-ALMA?), 1 Wilks St, Caulfield North
Convener: Ruth Gilmour
Speakers: Dr Uri Tadmor, Dr Bruria Bergman, Dr Dvir Abramovich, Yehuda Kaplan, Hagai Erman, Ghil'ad Zuckermann
Organizer: Einat Benito


LINKS TO TV INTERVIEWS ABOUT THE BOOK

*Israeli TV, Channel 23, Interview by Ronen Bergman and Tali Lipkin-Shahak: http://www.youtube.com/watch?v=N9pFBmKLsrs

*Israeli TV, Channel 1, Interview by Oren Nahari: http://www.youtube.com/watch?v=ow1vgl6JiD8

*Israeli TV, Channel 10, Interview by Yaron London and Moti Kirschenbaum: http://www.youtube.com/watch?v=vjU1rnaONG8

*Beit Leyvik, Part 1: http://www.youtube.com/watch?v=mH0Nnhhj-X4

*Beit Leyvik, Part 2: http://www.youtube.com/watch?v=md0U0blJ4Dc

*Beit Leyvik, Part 3: http://www.youtube.com/watch?v=0mFC7re4bfQ

*Book Launch, Karon Hasfarim, Tivon: http://www.youtube.com/watch?v=BwU3LngX3sY

*Israeli TV, Channel YES, The Daily Show with Uri Gottlieb: http://www.youtube.com/watch?v=1PqwlRwVz34

*A Debate between Ghil'ad Zuckermann and Baruch Podolsky: http://video.google.com/videoplay?docid=-499025840613035751


אחרית דבר

מספר ימים לפני הוצאתו לאור של ספרי "ישראלית שפה יפה", שהיה לי חשוב מאוד שכותרתו תהיה פוזיטיביסטית (בניגוד, למשל, ל"העברית כמיתוס"), קיבלתי לידיי את הכריכה, העפתי בה מבט ונהיה לי חושך בעיניים, ואף חשכו עיניי. בעוד שכותרת הספר "ישראלית שפה יפה", המשפט האחרון בצידה האחורי של הכריכה היה – לפי השבלונה – "זהו ספרו הראשון בעברית". התקשרתי בדאגה להוצאת עם עובד, וניתן לי אולטימטום: או שנישאר עם "זהו ספרו הראשון בעברית" או שנשנה ל"זהו ספרו הראשון בישראלית וספרו האחרון בעם עובד"... הפשרה בסופו של דבר היתה "זהו ספרו הראשון הרואה אור בישראל". "What's in a name? That which we call a rose. By any other name would smell as sweet." , אומרת יעל (ג'ולייט) לרם (רומאו) אצל מי שמועמר קדאפי מכנה שייח' זבּיר. יש מקרים שבהם השם חשוב ביותר כי הוא קובע למעשה כיצד ייתפס מה שהוא מסמן. וכיצד אנו תופסים את המסומן הוא עניין תרבותי, זהותי וחברתי ממדרגה ראשונה. כפי שהמחשבה משפיעה על הלשון, כך הלשון משפיעה על המחשבה. "אנו חושבים באמצעות מילים", טען הפילוסוף הגרמני גיאורג וילהלם פרידריך הֶגֶל ב-1817. כ-2300 שנה קודם לכן אמר קונפוציוס שהדבר הראשון שצריך לעשות הוא לתקן שמות (המאמרות, 13, 3).

אם הייתי ממשיך לקרוא לישראלית באופן מוליך-שולל "עברית מודרנית" או "עברית ישראלית", הקורא המהיר עלול היה לחשוב בטעות שהמודל שלי הוא עוד גירסה מתחכמת של הטענה המוכרת שהישראלית היא אבולוציה של העברית עם השפעות של "שפות זרות" כיידיש. "ברור שהעברית הושפעה קצת מן היידיש", אומרים טהרנים מתחסדים, לשונאים צדקנים ובלשנים פסידו-מתקדמים. אבל זה לא מה שהספר "ישראלית שפה יפה" מציע. לספר שתי טענות מרכזיות: (1) היברידיוּת: הישראלית איננה שלב אבולוציוני בהתפתחות העברית, אלא שפת-כלאיים חדשה היונקת בו-זמנית הן מהעברית, הן מהיידיש והן משפות אחרות שדיברו מחיי השפה. לפיכך, היידיש, למשל, איננה "שפה זרה" ביחס לישראלית, והמילה "אינטואיציה" ("בינת הלב"), לדוגמה, איננה מילה זרה כי אם יסוד מובנה, בלתי-נפרד (בלתין, built-in) בישראלית. (2) ילידיות: אין שום טעם לכפות דקדוק על מי שדובר את הישראלית כשפת-אם מהסיבה הפשוטה שהוא כבר מדבר אותה באופן מושלם, לפי חוקי דקדוק המצויים במוחו. בניגוד לשפת הכתיבה והספרות, שהיא הביטוס (מוסכמה חברתית, לפי הסוציולוג פייר בורדייה), שפת-האם המדוברת איננה נלמדת אלא נרכשת באופן אוטומטי בלי מאמץ – בניגוד גמור לטענתו השגויה והנערצת של זאב בן-חיים "את לשונו, לשון דיבורו, קונה אדם בעמל וביגיעה של שנים, ביגיעה מתמדת כל ימי חייו" ("לשון עתיקה במציאות חדשה", התשי"ג).

היחס בין שתי טענות אלה של הספר – ההיברידיות והילידיות – מורכב. אין תמיכה באחת גוררת בהכרח תמיכה באחרת. למשל, יש שישתכנעו שהישראלית הינה שפת-כלאיים סינקרטית אך עדיין יבקשו לכפות תקן אליטיסטי על דוברי הישראלית; אחרים ימשיכו להיות בטוחים שהישראלית היא עברית אך ירשו לישראלי לדבר "איך שבראש שלו". יחד עם זאת, החידוש הגדול בספר – מלבד הטענה ההיברידית לכשעצמה – הוא הקישור בין ההיברידיות לילידיות: גם אם יש ישראלים – שבניגוד אליי – מאמינים שצריך תקן, יש בכוחו של הספר לגרום להם לשנות את מאפייניו של התקן הזה: אין הם יכולים להמשיך ולהתעלם מכך שדקדוק הישראלית איננו מבוסס רק על הדקדוק העברי. במילים אחרות, הספר מציע הן ששפת הדיבור לא זקוקה לתקן, והן שגם אם יש אנשים שאינם מוותרים על התקן, מי קבע שהוא חייב להיות עברי?

כפיית התקן העברי עלולה לגרום למה שאני מכנה סכיזופרניה דקדוקית: למשל, אצל דוברי ישראלית רבים "שלושה-עשר ילדים" נוגד את הדקדוק במוחם! אחרי הכל, ברוב השפות שהתמזגו ויצרו את הישראלית – ובניגוד לעברית – אין קיטוב מגדרי מוזר שכזה המצרף שם-מספר נקבי (שלושה – עם ה' בסוף) לשם-עצם זכרי (ילדים). יוצא שבאופן אבסורדי, המורות ללשון בעצם מכריחות את הישראלי לדבר כנגד הדקדוק שלו עצמו! אבל כאמור הספר איננו מוקדש רק לקריאת תיגר כנגד כפיית דקדוק עברי על שפה שיש לה הגיון פנימי – ישראלי – משל עצמה.

משתמשים בשלישייה תזה-אנטיתזה-סינתזה כדי לתאר את הדיאלקטיקה של הפילוסוף שכבר הזכרתי: הֶגֶל. בבית אריאלה שמעתי את דייוויד גרייבס מגדיר את המוזיקה הקלאסית (הלבנה, האנינה, התבונית, המעובדת, המלוטשת, המסודרת וההרמונית) כתזה; את הבלוז (השחור, היצרי, הפשוט, הגולמי, המאלתר, "מהצד השני של פסי הרכבת") כאנטיתזה; ואת הפופ/רוק (השחור המולבן, למשל החיפושיות) כסינתזה. ברצוני להציע כאן היסטוריזציה של חקר היווצרות הישראלית: התזה, למשל של חיים רבין וחיים רוזן, היא שהישראלית היא שפה שמית: עברית שהוחייתה. האנטיתזה, למשל של גוֹטְהֶלְף בֶּרְגְשְטְרֶסֶר, שאלוהים יעזור לו, ופאול וקסלר יבדל"א, היא שהישראלית היא שפה אירופית: יידיש עם מילים עבריות. התרומה הגדולה ביותר של הספר "ישראלית שפה יפה" היא יצירת הסינתזה: הישראלית היא שפת-כלאיים אירו-אסיאתית: בו-זמנית גם שמית (ממשפחת הלשונות האַפְרוֹ-אסיאתיות) וגם אירופית (ממשפחת הלשונות ההודו-אירופיות). הכלי החשוב ביותר בספר הוא "עקרון החפיפה": ככל שמאפיין לשוני קיים ביותר שפות תורמות, כך יש לו סיכוי גדול יותר לחדור לשפה המתהווה. מהפכניות העיקרון הזה נעוצה בעובדה שהוא נוגד את "אילן היוחסין", כלי חשוב בבלשנות היסטורית, שיכול להשתמע ממנו שלכל שפה יש הורה אחד בלבד. אילן היוחסין עומד בבסיסן של התזה והאנטיתזה שכן שתיהן "חד-הוריות": כל אחת מהן מאמינה שלישראלית יש רק הורה אמיתי אחד: בין אם הוא העברית (תזה) ובין אם הוא היידיש (אנטיתזה). הסינתזה, לעומת זאת – על תובנותיה, עקרונותיה ודוגמאותיה – רואה בישראלית לשון רב-הורית ומנסה לשכנע מחד גיסא שהתזה והסינתזה שתיהן שגויות ומאידך גיסא שבשתיהן יש קורטוב של אמת.

אני מנבא שבסופו של דבר, סינתזתי תהפוך לתזה החדשה, ואז תצא כנגדה, כדרכו של עולם, אנטיתזה פורקת עול, שתאותגר כמובן על-ידי סינתזה פורצת-דרך ומשכנעת, וחוזר חלילה. Wishful thinking? אולי. I may be wrong but I am certain! דבר אחד ברור (ואולי גם מסביר את הקושי של חוקרים מסויימים לקבל את הסינתזה): קבלת הסינתזה ההיברידית תביא לשכתוב אלפי מחקרים, שהוקדשו, לאמתו של דבר, לכפיית היסטוריזציה עברית על השפה הישראלית היפהפיה והעצמאית, שהיא לא רק מרובדת, פלימפססטית ומרובת-משלבים אלא גם – וזה חשוב ביותר – מרובת-מקורות.


AN ARTICLE ON THE BOOK (2009)

WITHOUT ANY SHAME: ISRAELI, SPEAK ISRAELI!

The language spoken in today’s Israel is a multifaceted and fascinating fin-de-siècle hybrid, based not only on ‘sleeping beauty’ – or ‘walking dead’ – Hebrew but also on the revivalists’ mother tongues such as Yiddish, argues Prof. Ghil‘ad Zuckermann, an Israeli linguist at The University of Queensland, in his recent controversial bestseller Israeli, A Beautiful Language (Am Oved, Tel Aviv, December 2008).

Yossi Sarid, Hagai Hitron, Amos Levitan and many others clearly cannot free themselves from ‘asara sheqalim (10 shekels) and the other the shackles of what I call the ‘purism prism’. But just as the ‘Jerusalem artichoke’ has to do with neither Jerusalem nor artichoke (even though some Jerusalem restaurants take pride in serving it), what Sarid and Levitan call ‘corrupt Hebrew’ is neither corrupt nor Hebrew: it is grammatical Israeli, a beautifully multi-layered and intricately multi-sourced language that one should embrace and celebrate.

By GHIL‘AD ZUCKERMANN

Several days before the publication in Tel Aviv of my most recent book by Am Oved Publishing House, I finally received its cover. Ignoring the idiom ‘don’t judge a book by its cover’, I looked at it and darkness was made in my eyes: whereas the title of the book was israelit safa yafa, i.e. ISRAELI, A Beautiful Language (challenging and modelled upon the old Zionist slogan ivrit safa yafa ‘Hebrew is a beautiful language’), the last sentence on the back cover was ‘this is his first book in HEBREW’! Worriedly, I called Am Oved and was given an ultimatum: either we leave it as ‘this is his first book in Hebrew’ or change it to ‘this is his first book in Israeli and his last book at Am Oved’!

Eventually, the compromise was ‘this is his first book published in Israel’. ‘What’s in a name? That which we call a rose by any other name would smell as sweet’, says Juliet (Yael) to Romeo (Ram) in a piece by the famous playwright referred to by Libyan leader Muammar al-Qaddafi as ‘Sheikh Zubeir’. There are cases in which the name is extremely important because it determines the way people perceive the thing it stands for. Just as thought influences language, language can shape thought. Already 2,500 years ago, Confucius said that the first thing one has to do is to rectify names!

Hybridity and native speech

Had I continued to call Israeli – misleadingly – ‘Modern Hebrew’, ‘Israeli Hebrew’ or merely ‘Hebrew’, the readers might have assumed that my model is yet another wise-guy version of the regnant, albeit pregnant, view that Israeli is simply an evolution of Hebrew, influenced by ‘foreign languages’ such as Yiddish. But that’s a far cry from the two main arguments in the book:

1. Hybridity: Israeli is not an evolutionary phase of Hebrew but rather a new hybrid language, simultaneously based on ‘sleeping beauty’ – or ‘walking dead’ – Hebrew, the revivalists’ mother tongue Yiddish, as well as a plethora of other languages spoken by Jewish pioneers in Palestine in the 1880s-1930s. Thus, Yiddish is not a ‘foreign language’ vis-à-vis Israeli, and intuítsya ‘intuition’, to give but one example out of tens of thousands – is not a loan word but rather an integral part of Israeli from its very beginning.

2. Native speech: There is no good reason to force a Hebrew grammar on native Israeli-speakers, simply because they already speak their mother tongue perfectly, according to grammar rules in their brain. French sociologist Pierre Bourdieu used the term ‘habitus’ to refer to a social convention, for example chopsticks versus knife-and-fork. Unlike literary language, which is indeed a ‘habitus’, the native spoken tongue is not learnt but rather acquired automatically and effortlessly. This is the diametric opposite of the admired, albeit mistaken, claim, made in 1953, by the former president of the Academy of the Hebrew Language Ze’ev Ben-Hayyim: ‘one learns his spoken language in years of effort, in very hard work throughout one’s life’.

The relationship between hybridity and native speech, the two linguistic characteristics championed by Israeli, A Beautiful Language, is complex. Supporting one of them does not necessarily imply accepting the other. For example, I might convince some that Israeli is a wonderful mishmash of many languages but they would still prefer enforcing an elitist standard on Israeli-speakers. Overlooking its hybrid vigour, others might continue to blindly believe that Israeli is Hebrew but would still allow Israelis to speak as they wish. Nevertheless, the main innovation in the book – besides the hybridity model – is the link between hybridity and native speech: Even if there are numerous Israelis who – unlike me – believe that we must enforce a standard, the book might convince them to modify the characteristics of that standard: who said that it must be based on Hebrew?

Constructive, destructive and deconstructive critiques

How was the book received by the dozens of wonderful critics? There were compliments, for example ‘Yiddish is the passion of the young and brilliant linguist Ghil‘ad Zuckermann… The large inventory of examples that he puts forth, classifies and names…is definitely worth listening to and learning from’ (Yitzhak Laor, Haaretz, 9.1.09); ‘Zuckermann has written a witty, fascinating and amusing book…This innovative book provides exemplification through grammar’ (Prof. Menachem Perry, Ynet, 20.1.09); ‘Illuminating in a convincing (and most amusing) way’ (Prof. Israel Bartal, Yediot Aharonot, 9.1.09); ‘This book needs to be accepted and bring about a certain change in the common conservative views, both educational and scientific’ (Aharon Porat, Makor Rishon, 9.1.09); ‘Zuckermann argues – and demonstrates – that Israelis do not speak Hebrew…His comprehensive survey of the changes in the language – in pronunciation, stress, suffixes, borrowings from foreign languages – is nothing short of fascinating and…written in a surprisingly accessible way’ (Pe’er Friedman, Maariv, 26.12.08); ‘Israeli, A Beautiful Language demonstrates in a convincing way how different Israeli Hebrew is from Biblical Hebrew, and at the same time provides a treasure-trove of anecdotes for many hours of discussion’ (Tal Linzen, Time Out Tel Aviv, 22.1.09); ‘exhilarating’ (Yaron London, London et Kirshenbaum, Channel 10, Israeli TV, 15.1.09); ‘energetic’ (Nissan Shor, Time Out Tel Aviv, 29.1.09); ‘with respectable courage’ (Ruvik Rosenthal, Haaretz, 10.6.09).

But – as expected – there were also attacks. Hagai Hitron gave the following telling verdict: ‘an interesting but annoying book’, ‘convincing, cute, harmful’, (Haaretz, 24.12.08). Zvia Walden and Guy Deutscher insisted that ‘Hebrew is Hebrew is Hebrew!’ (Haaretz, 24.4.09). Whereas Noam Ordan argued that ‘this book calls for in-depth discussion’ (Haaretz, 24.12.08), Yossi Sarid – a left-wing politician, though when it comes to language: a fanatic purist – announced that ‘éser shékel (‘ten shekels’, the common speech violating the Academy of Hebrew Language regulations) is talking out of your arse!’ (Haaretz, 28.12.08). Amos Levitan submits that ‘Israeli is simply corrupt Hebrew’ (Iton 77, March-April 2009). Sarid, Hitron, Levitan and many others clearly cannot free themselves from ‘asara sheqalim (10 shekels) and the other the shackles of what I call the ‘purism prism’. But just as the ‘Jerusalem artichoke’ has to do with neither Jerusalem nor artichoke (even though some Jerusalem restaurants take pride in serving it), what Sarid and Levitan call ‘corrupt Hebrew’ is neither corrupt nor Hebrew: it is grammatical Israeli, a beautifully multi-layered and intricately multi-sourced language that one should embrace and celebrate.

One of the most perspicacious comments was made by Ordan: ‘what amazed me about the response was that knowing absolutely nothing about the book did not stop people from disagreeing with it – and vehemently at that’. Compare it with Benny Zipper’s ‘it is about time, really, that scholars should return to the ivory tower from which they came’ (Haaretz Online, 19.12.08). The well-known blogger who defines himself as ‘elite’ is asking to stand alone on the podium and send those disagreeing with him to the place where they come from. I wonder why.

From the ‘Promised Land’ to the ‘Lucky Country’

Whilst author and linguist Ruvik Rosenthal suggested that ‘Zuckermann is brilliant and erudite, and he raises important issues” (NRG Maariv, 18.12.08), came Zipper and remarked that ‘this long-haired, jumpy professor… is honouring us with a visit to the motherland’. Does funny Zipper, by any chance, suggest that an Israeli living in Australia does not have the right to say anything about the Israeli language?

Having mentioned Australia, what lessons could one draw from the revival in the Promised Land to current revival attempts of no-longer spoken Aboriginal languages in the Lucky Country? Heaps! Firstly, given that the Hebrew revivalists, who wished to speak pure Hebrew, failed in their purism prism, it is simply hard to imagine more successful revival attempts – for the following reasons: (1) the remarkable strength of the Jewish revivalists’ motivation, zealousness, Hebrew consciousness, and centuries of ‘next year in Jerusalem’ ideology, and (2) the extensive documentation of Hebrew – as opposed to ‘sleeping’ Aboriginal languages. I propose that the revival of a clinically dead language is unlikely without cross-fertilization from the revivalists’ mother tongue(s). I therefore predict that any attempt to revive an Aboriginal language will result in a hybrid.

That is of course not to say that we should not revive dead languages and cultures. On the contrary! My research on the transition from ancient Hebrew to new Israeli should encourage Aboriginal leaders and revival linguists to be more realistic about their goals, and can share with them crucial linguistic insights about what components of language are more revivable than others. Words and conjugations, for example, are easier to revitalize than intonation, associations and connotations.

Some Aboriginal people distinguish between usership and ownership. I even have a friend who claimed that he owned a language although he only knew one single word in it, namely its name. Consequently, one could find indigenous Australians who do not find it necessary or important to revive their 'sleeping'/comatose tongue. I, on the other hand, have always believed in Australia’s very own roadside dictum: ‘Stop, revive, survive!'

Ghil‘ad Zuckermann, D.Phil. (Oxford), Ph.D. (titular) (Cambridge), M.A. (summa cum laude) (Tel Aviv), is Associate Professor and Australian Research Council (ARC) Discovery Fellow in linguistics at The University of Queensland, Brisbane. His website is www.zuckermann.org and his email is gz@uq.edu.au . The first Australian Workshop on Afro-Asiatic Linguistics (AWAAL), an international conference that he is organizing, will take place in Brisbane on 11-13 September 2009, concurrently with the QBE Riverfire (12 September) and the Brisbane Writers Festival (9-13 September).


שאלה על הספר במבחן הבגרות בחיבור עברי, קיץ התשס"ט, 17.6.2009

On 17 June 2009, the compulsory National Israeli Matriculation Exam (‘Bagrut’ – cf. IB/VCE/HSC) in Hebrew Writing (Bagrut Exam No. 905031) dedicated one question (out of 6) to the book Israeli, A Beautiful Language.

http://herut7.googlepages.com/5.JPG

(בחינת בגרות, חיבור עברי, מס' 905031, קיץ תשס"ט)

לפניך שני קטעים המציגים שתי גישות שונות בנוגע לעברית המדוברת בישראל ולקשר שלה עם המקורות...

...הבלשן והפרופסור גלעד צוקרמן מתמודד בספרו עם השאלה: איזו עברית הישראלים מדברים? לדעתו, שפת הדיבור הנהוגה בישראל היא שילוב בין עברית עתיקה, יידיש ושפות אחרות כמו רוסית, גרמנית, אנגלית, צרפתית, ערבית. צוקרמן טוען ששפה זו אינה עברית אלא "ישראלית".

בספרו צוקרמן דוחה טענות של מחנכים, פוליטיקאים ואחרים בדבר העברית ה"גרועה" מלאת הטעויות של הישראלים. לדבריו, דוברים ילידים אינם טועים, ולכן אין לראות בצורות דיבור אלה שגיאות, אלא ביטויים של שפה שונה שיש לה דקדוק ותחביר משלה...