Language Contact and Globalisation: The Camouflaged Influence of English on the World’s Languages – with special attention to Israeli (sic) and Mandarin

Cambridge Review of international Affairs 16.2: 287-307 (2003)

Zuckermann, Ghil'ad 2003. ‘Language Contact and Globalisation: The Camouflaged Influence of English on the World’s Languages – with special attention to Israeli (sic) and Mandarin’. Cambridge Review of international Affairs 16.2: 287-307.

Cultural Hybridity: Multisourced Neologization in “Reinvented” Languages and in Languages with “Phono-Logographic” Script

Languages in Contrast 4.2: 281-318 (2004)

Zuckermann, Ghil'ad 2004. ‘Cultural Hybridity: Multisourced Neologization in “Reinvented” Languages and in Languages with “Phono-Logographic” Script’. Languages in Contrast 4.2: 281-318.

'The Genesis of the Israeli Language: A Response to "Philologos"'s "Hebrew vs. Israeli"

The Mendele Review: Yiddish Literature and Language 08.013

Zuckermann, Ghil'ad 2004.'The Genesis of the Israeli Language: A Response to "Philologos"'s "Hebrew vs. Israeli"', The Mendele Review: Yiddish Literature and Language 08.013.

"Abba, Why Was Professor Higgins Trying to Teach Eliza to Speak Like Our Cleaning Lady?”: Mizrahim, Ashkenazim, Prescriptivism and the Real Sounds of the Israeli Language

Australian Journal of Jewish Studies 19: 210-31

Zuckermann, Ghil‘ad 2005. ‘“Abba, Why Was Professor Higgins Trying to Teach Eliza to Speak Like Our Cleaning Lady?”: Mizrahim, Ashkenazim, Prescriptivism and the Real Sounds of the Israeli Language’. Australian Journal of Jewish Studies 19: 210-31.

אבא, למה פרופסור היגינס לימד את אליזה לדבר כמו העוזרת שלנו?

The Israeli Language

The Mendele Review: Yiddish Literature and Language 09.013

Zuckermann, Ghil'ad. 2005. 'The Israeli Language'. The Mendele Review: Yiddish Literature and Language 09.013.

New Vision for "Israeli Hebrew": Theoretical and Practical Implications of Analysing Israel's Main Language as a Semi-Engineered Semito-European Hybrid Language

Journal of Modern Jewish Studies 5.1: 57-71

Zuckermann, Ghil'ad 2006. 'A New Vision for "Israeli Hebrew": Theoretical and Practical Implications of Analysing Israel's Main Language as a Semi-Engineered Semito-European Hybrid Language'. Journal of Modern Jewish Studies 5.1: 57-71.

Direct and Indirect Speech in Straight-Talking Israeli

Acta Linguistica Hungarica 53: 467-481

Zuckermann, Ghil'ad 2006. 'Direct and Indirect Speech in Straight-Talking Israeli'. Acta Linguistica Hungarica 53: 467-481.

Working with Words: Imagine New Ways

ACQuiring Knowledge in Speech, Language and Hearing (ACQ) 8.3: 133-136. (with Beverly Joffe)

Zuckermann, Ghil'ad 2006. 'Working with Words: Imagine New Ways', ACQuiring Knowledge in Speech, Language and Hearing (ACQ) 8.3: 133-136. (with Beverly Joffe)

israeli, daber israelit - muflaut hasafa haisraelit (Israeli, Speak Israeli! - The Marvels of the Israeli Language)

Iton 77 318: 16-21

Zuckermann, Ghil'ad 2007. israeli, daber israelit - muflaut hasafa haisraelit (Israeli, Speak Israeli! - The Marvels of the Israeli Language). Iton 77 318: 16-21.

מופלאות השפה הישראלית

עתון 77

hasafá haisraelít kemusá mekhkár atsmaí: khashivút gisható shel rozén ladèmistifikátsya shel "tkhiát haivrít" (The Israeli Language as an Object of Independent Study: The Importance of Rosén's Approach to the Demystification of the 'Hebrew Revival')

Iton 77 319: 20-28

Zuckermann, Ghil'ad 2007. 'hasafá haisraelít kemusá mekhkár atsmaí: khashivút gisható shel rozén ladèmistifikátsya shel "tkhiát haivrít"' (The Israeli Language as an Object of Independent Study: The Importance of Rosén's Approach to the Demystification of the 'Hebrew Revival'). Iton 77 319: 20-28.


השפה הישראלית כמושא מחקר עצמאי: חשיבות גישתו של רוזן לדה-מיסטיפיקציה של "תחיית העברית"

עתון 77

Di Yisroeldike shprakh: Hebreish Lebt Vider, Yidish Lebt Vayter (The Israeli Language: Hebrew Revived, Yiddish Survived)

Afn Shvel 337-338: 24-27

Zuckermann, Ghil`ad 2007. "Di Yisroeldike shprakh: Hebreish Lebt Vider, Yidish Lebt Vayter" (The Israeli Language: Hebrew Revived, Yiddish Survived). Afn Shvel 337-338: 24-27.

די ישראלדיקע שפראך: העברעיש לעבט ווידער, יידיש לעבט וייטער

גלעד צוקערמאן

אויפן שוועל

Comparative Constructions in "Israeli Hebrew"

Melilah 2006/2: 1-16

Zuckermann, Ghil'ad 2007. 'Comparative Constructions in "Israeli Hebrew"'. Melilah 2006/2: 1-16.

farmaskírte antláyung: yídishe léksishe hashpóe af ivrít (Camouflaged Borrowing: The Lexical Influence of Yiddish on Israeli)

Yerusholaimer Almanakh (Journal of Yiddish Literature, Culture and Society) 28: 418-428

Zuckermann, Ghil'ad 2008. 'farmaskírte antláyung: yídishe léksishe hashpóe af ivrít' (Camouflaged Borrowing: The Lexical Influence of Yiddish on Israeli), in Dov-Ber Kerler (ed.), Yerusholaimer Almanakh (Journal of Yiddish Literature, Culture and Society) 28: 418-428.

פארמאסקירטע אנטלייאונג: יידישע לעקסישע השפעה אויף עברית

גלעד צוקערמאן

ירושלימער אלמאנאך

“Realistic Prescriptivism”: The Academy of the Hebrew Language, its Campaign of “Good Grammar” and Lexpionage, and the Native Israeli Speakers

Israel Studies in Language and Society 1.1: 135-154

Zuckermann, Ghil'ad 2008. ‘“Realistic Prescriptivism”: The Academy of the Hebrew Language, its Campaign of “Good Grammar” and Lexpionage, and the Native Israeli Speakers' Israel Studies in Language and Society 1.1: 135-154.

Hybridity versus Revivability: Multiple Causation, Forms and Patterns

Journal of Language Contact, Varia 2: 40-67.

Zuckermann, Ghil'ad 2009. 'Hybridity versus Revivability: Multiple Causation, Forms and Patterns. Journal of Language Contact, Varia 2: 40-67.

The aim of this article is to suggest that due to the ubiquitous multiple causation, the revival of a no-longer spoken language is unlikely without cross-fertilization from the revivalists’ mother tongue(s). Thus, one should expect revival efforts to result in a language with a hybridic genetic and typological character. The article highlights salient morphological constructions and categories, illustrating the difficulty in determining a single source for Israeli grammar. The European impact in these features is apparent inter alia in structure, semantics or productivity. Being an article rather than a long book, this paper does not attempt to be grammatically exhaustive but rather to cast new light on the partial success of language revival in general and on the genetics of Israeli in particular.

Multiple causation is manifested in the Congruence Principle, according to which if a feature exists in more than one contributing language, it is more likely to persist in the emerging language. This article discusses multiple causation in (1) constituent order, (2) tense system, (3) copula enhancement, (4) calquing, and (5) phono-semantic matching in ‘Israeli’ (Zuckermann 1999, somewhat misleadingly a.k.a. ‘Revived Hebrew’ / ‘Modern Hebrew’). It suggests that the reality of linguistic genesis is far more complex than a simple family tree system allows. ‘Revived’ languages are unlikely to have a single parent.

Generally speaking, whereas most forms of Israeli are Semitic, many of its patterns are European. It is proposed that (1) Whereas Hebrew was synthetic, Israeli – following Yiddish etc. – is much more analytic; (2) Israeli is a habere language (cf. Latin habere ‘to have’, taking the direct object), in stark contrast to Hebrew; (3) European languages sometimes dictate the gender of Israeli coinages; (4) The (hidden) productivity and semantics of the allegedly completely Hebrew system of Israeli verb-templates are, in fact, often European; (5) In Hebrew there was a polarity-of-gender agreement between nouns and numerals, e.g. ‘éser banót ‘ten girls’ versus ‘asar-á baním ‘ten (feminine) boys’. In Israeli there is a simpler – European – system, e.g. éser banót ‘ten girls’, éser baním ‘ten boys’; (6) Yiddish has shaped the semantics of the Israeli verbal system in the case of inchoativity; (7) Following ‘Standard Average European’, the Israeli proclitics be- ‘in’, le- ‘to’ and mi-/me ‘from’, as well as the coordinating conjunction ve- ‘and’, are phonologically less dependent than in Hebrew; (8) Word-formation in Israeli abounds with European mechanisms such as portmanteau blending.

Israeli possesses distinctive socio-historical characteristics such as the lack of a continuous chain of native speakers from spoken Hebrew to Israeli, the non-Semitic mother tongues spoken by the revivalists, and the European impact on literary Hebrew. Consequently, it presents the linguist with a fascinating and multifaceted laboratory in which to examine a wider set of theoretical problems concerning language genesis and hybridity, social issues like language vis-à-vis politics, and practical matters, e.g. whether it is possible to revive a no-longer spoken language. The multisourced nature of Israeli and the role of the Congruence Principle in its genesis have implications for historical linguistics, language planning and the study of language, culture and identity.


References

Bachi, Roberto. 1956. ‘tkhiyát halashón haivrít beaspaklárya statístit’ (The Revival of the Hebrew Language from a Statistical Perspective). Lešonénu 20 (1): 65-82.

Bachi, Roberto. 1977. The Population of Israel. Jerusalem: Institute of Contemporary Jewry, Hebrew University of Jerusalem – Demographic Center to the Prime-Minister’s Office in Israel.

Bat-El, Outi. 1994. ‘Stem Modification and Cluster Transfer in Modern Hebrew’. Natural Language and Linguistic Theory 12.571-96.

Bat-El, Outi. 2003. ‘Semitic Verb Structure within a Universal Perspective’, pp. 29-59 of J. Shimron (ed.) Language Processing and Acquisition in Languages of Semitic, Root-based, Morphology, Amsterdam: John Benjamins.

Berman, Ruth A. 1997. ‘Modern Hebrew’, pp. 312-33 of The Semitic Languages, edited by R. Hetzron. London: Routledge.

Bernini, Giuliano and Ramat, Paolo. 1996. Negative Sentences in the Languages of Europe: A Typological Approach (Empirical Approaches to Language Typology 16). Berlin: Mouton de Gruyter.

Bialik, Chaim Nachman. 1959. kol kitvéy byálik (The Complete Works of Bialik). Tel Aviv: Dvir.

Blanc, Haim. 1965. ‘Yiddish Influences in Israeli Hebrew’, pp. 185-201 of The Field of Yiddish: Studies in Language, Folklore and Literature (Second Collection), edited by U. Weinreich. The Hague: Mouton.

Bolozky, Shmuel. 1978. ‘Word Formation Strategies in Hebrew Verb System: Denominative Verbs’, Afroasiatic Linguistics 5.1–26.

Chomsky, William (Zev). 1957. Hebrew – The Eternal Language. Philadelphia: The Jewish Publication Society of America.

Chomsky, William (Zev). 1967. halashón haivrít (The Hebrew Language). Jerusalem. (An expansion and translation of Hebrew – The Eternal Language, 1957)

Comrie, Bernard. 1981. Language Universals and Linguistic Typology. Syntax and Morphology. Oxford: Basil Blackwell.

Dimmendaal, Gerrit J. 2001. ‘Areal Diffusion versus Genetic Inheritance: An African Perspective’, pp. 358-92 of Areal Diffusion and Genetic Inheritance. Problems in Comparative Linguistics, edited by A. Y. Aikhenvald and R. M. W. Dixon. Oxford: Oxford University Press.

Dorian, Nancy. 1993. ‘Internally and Externally Motivated Change in Language Contact Settings: Doubts about the Dichotomy’, pp. 131-155 of Ch. Jones (ed.), Historical Linguistics: Problems and Perspectives, London: Longman.

Glinert, Eliezer (Lewis). 1991. ‘lemekór haivrít hakhadashá hamedubéret: iyuním batakhbír hasamúy shel ‘lefí hatáf’ ledavíd yélin’ (On the Source of Spoken Modern Hebrew: Studies of the Covert Syntax in Lefí Hatáf by David Yellin). Leshonenu 55.107-26.

Goldenberg, Gideon. 1996. ‘haivrít kelashón shémit khayá’ (Hebrew as a Living Semitic Language), pp. 148-90 of halashón haivrít behitpatkhutá uvehitkhadshutá (Evolution and Renewal: Trends in the Development of the Hebrew Language), edited by J. Blau. Jerusalem: Israel Academy of Sciences and Humanities.

Haig, Geoffrey. 2001. ‘Linguistic Diffusion in Present-Day East Anatolia: From Top to Bottom’, pp. 195-24 of Areal Diffusion and Genetic Inheritance. Problems in Comparative Linguistics, edited by A. Y. Aikhenvald and R. M. W. Dixon. Oxford: Oxford University Press.

Haramati, Shlomo. 1992. ivrít khayá bimrutsát hadorót (Living Hebrew throughout the Generations). Israel: Masada.

Haramati, Shlomo. 2000. ivrít safá medubéret (Hebrew – A Spoken Language). Israel: Ministry of Defence.

Harrison, G. A., J. M. Tanner, D. R. Pillbeam and P. T. Baker. 1988. Human Biology: An Introduction to Human Evolution, Variation, Growth, and Adaptability. Oxford: Oxford University Press.

Haspelmath, Martin. 1998. ‘How Young is Standard Average European?’. Language Sciences 20.271-87.

Haspelmath, Martin. 2001. ‘The European Linguistic Area: Standard Average European’, pp. 1492-510 of Language Typology and Language Universals: An International Handbook, Vol. 2, edited by M. Haspelmath, E. König, W. Oesterreicher and W. Raible. Berlin: Walter de Gruyter.

Hjelmslev, Louis. 1938. ‘Etudes sur la notion de parenté linguistique’. Revue des Etudes Indo-Européennes 1.271-86.

Horvath, Julia and Wexler, Paul. 1997. Editors of Relexification in Creole and Non-Creole Languages – With Special Attention to Haitian Creole, Modern Hebrew, Romani, and Rumanian. Wiesbaden: Harrassowitz.

Howell, Robert B. 1993. ‘German Immigration and the Development of Regional Variants of American English: Using Contact Theory to Discover Our Roots’, pp. 190-212 of J. Salmons (ed.), The German Language in America, Madison: Max Kade Institute.

Kerswill, Paul. 2002. ‘Koineization and Accommodation’, pp. 669-702 of J.K. Chambers, P. Trudgill and N. Schilling-Estes (eds), The Handbook of Language Variation and Change. Oxford: Blackwell.

Kuteva, Tania. 1998. ‘Large Linguistic Areas in Grammaticalization: Auxiliation in Europe’. Language Sciences 20.289-311.

Laméd Leshonkhá (Teach Your Language) 1951-90 (Leaflets 1-180). A. Dotan (ed.: Leaflets 1-8), Sh. Bahat (ed.: Leaflets 9-180). Jerusalem: Academy of the Hebrew Language.

Lewis, Geoffrey L. 1967. Turkish Grammar. Oxford: Oxford University Press.

Maschler, Yael. 1994. ‘Metalanguaging and Discourse Markers in Bilingual Conversation’, Language in Society 23: 325–66.

Maschler, Yael. 2003. ‘The Discourse Marker nu: Israeli Hebrew Impatience in Interaction’, Text 23: 89-128.

Muchnik, Malka. 2004. ‘Is Modern Hebrew a Synthetic or Analytic Language? Suffixes and Independent Pronouns in the Writing of Haim Be’er’. Folia Linguistica XXXVIII.257-76.

Mufwene, Salikoko S. 2001. The Ecology of Language Evolution. Cambridge: Cambridge University Press.

Rabin, Chaim. 1974. ‘halashón haivrít bat yaménu’ (Contemporary Hebrew), pp. 660-4 of haentsiklopédya haivrít (Hebrew Encyclopedia), Vol. xxvi.

Ravid, Dorit. 1995. ‘Neutralization of Gender Distinction in Modern Hebrew Numerals’. Language Variation and Change 7.79-100.

Rubin, Israel. 1945. ‘végņ der vírkung fun yídish áfņ gerédtņ hebréish in érets yisróel’ (On the Effect of Yiddish on Spoken Hebrew in Eretz Yisrael). Yivo Bleter (Journal of the Yiddish Scientific Institute) XXV.303-9.

Sapir, Yair and Zuckermann, Ghil‘ad. 2008. ‘Icelandic: Phonosemantic Matching’, pp. 19-43 (Chapter 2) of Judith Rosenhouse and Rotem Kowner (eds), Globally Speaking: Motives for Adopting English Vocabulary in Other Languages. Clevedon – Buffalo – Toronto: Multilingual Matters.

Sappan, Raphael. 1971. milón hasléng haisraelí (Dictionary of Israeli Slang). Jerusalem: Kiryath Sepher.

Schuchardt, Hugo. 1884. Slavo-deutsches und Slavo-italienisches. Graz: Leuschner and Lubensky.

Shur, Shimon A. 2000. gdud meginéy hasafá beérets israél 1923-1936 (The Language Defendants Regiment in Eretz Yisrael 1923-36). Haifa: Herzl Institute for Research and Study of Zionism.

Singler, John Victor. 1995. ‘The Demographics of Creole Genesis in the Caribbean: A Comparison of Martinique and Haiti’, pp. 203-32 of J. Arends (ed.), The Early Stages of Creolization, Amsterdam – Philadelphia: John Benjamins.

Taube, Moshe (Max). 1984 [1989]. ‘Langues avoir, langue être et le yiddish’. Orbis (Bulletin international de Documentation linguistique) 33.222-35.

Thomason, Sarah G. and Kaufman, Terrence. 1988. Language Contact, Creolization, and Genetic Linguistics. Berkeley: University of California Press.

Torczyner, Naphtali Herz. 1938. ‘milím sheulót bilshonénu’ (Loanwords in Our Language). Lešonénu 9.5-30.

Ullendorff, Edward. 1997. Review of N. Sh. Doniach and A. Kahane 1996, editors of The Oxford English-Hebrew Dictionary, Oxford: Oxford University Press. Bulletin of the School of Oriental and African Studies 60.557-9.

Van Coetsem, Frans. 1988.  Loan Phonology and the Two Transfer Types in Language Contact. Dordrecht: Foris.

Van Coetsem, Frans. 2000. A General and Unified Theory of the Transmission Process in Language Contact. Heidelberg: Winter.

Weinreich, Uriel, Labov, Willian and Herzog, Marvin. ‘Empirical Foundations for a Theory of Language Change’, pp. 97-195 of W. P. Lehmann and Y. Malkiel (eds), Directions for Historical Linguistics, Austin: University of Texas Press.

Whorf, Benjamin Lee. 1941 [1956]. Language, Thought, and Reality. Selected Writings of Benjamin Lee Whorf (edited by J. B. Carroll). Cambridge (Massachusetts): MIT Press.

Wimsatt, William C. 1999a. ‘Genes, Memes and Cultural Heredity’. Biology and Philosophy 14.279-310.

Wimsatt, William C. 1999b. ‘Generativity, Entrenchment, Evolution, and Innateness’, pp. 139-79 of Biology Meets Psychology: Constraints, Connections, Conjectures, edited by V. Hardcastle. Cambridge (Massachusetts): MIT Press.

Winford, Donald. 2005. ‘Contact-Induced Changes: Classification and Processes’. Diachronica 22.373-427.

Zelinsky, Wilbur. 1973 [1992]. The Cultural Geography of the United States: A Revised Edition. Englewood Cliffs (New Jersey): Prentice Hall.

Zuckermann, Ghil‘ad. 1999. Review of Nakdimon Shabbethay Doniach and Ahuvia Kahane 1998, editors of The Oxford English-Hebrew Dictionary, Oxford: Oxford University Press. International Journal of Lexicography 12.325-46.

Zuckermann, Ghil‘ad. 2003. Language Contact and Lexical Enrichment in Israeli Hebrew. London: Palgrave Macmillan.

Zuckermann, Ghil‘ad. 2004. ‘Cultural Hybridity: Multisourced Neologization in “Reinvented” Languages and in Languages with “Phono-Logographic” Script’. Languages in Contrast 4.281-318.

Zuckermann, Ghil‘ad. 2005. ‘“Abba, why was Professor Higgins trying to teach Eliza to speak like our cleaning lady?”: Mizrahim, Ashkenazim, Prescriptivism and the Real Sounds of the Israeli Language’. Australian Journal of Jewish Studies 19.210-31.

Zuckermann, Ghil‘ad. 2006a. ‘Complement Clause Types in Israeli’, pp. 72-92 (Chapter 3) of R. M. W. Dixon and Alexandra Y. Aikhenvald (eds), Complementation: A Cross-Linguistic Typology (Explorations in Linguistic Typology, vol. III), Oxford: Oxford University Press.

Zuckermann, Ghil‘ad. 2006b. ‘Direct and Indirect Speech in Straight-Talking Israeli’. Acta Linguistica Hungarica 53.4: 467-81.

Zuckermann, Ghil‘ad. 2006c. ‘A New Vision for Israeli Hebrew: Theoretical and Practical Implications of Analysing Israel's Main Language as a Semi-Engineered Semito-European Hybrid Language’. Journal of Modern Jewish Studies 5.1: 57-71.

Zuckermann, Ghil‘ad. 2008a. Israelít safá yafá (Israeli, a Beautiful Language: Hebrew as Myth). Tel Aviv: Am Oved.

Zuckermann, Ghil‘ad. 2008b. ‘“Realistic Prescriptivism”: The Academy of the Hebrew Language, its Campaign of “Good Grammar” and Lexpionage, and the Native Israeli Speakers’. Israel Studies in Language and Society 1.1: 135-154.

The Semantics of Clause Linking in Israeli

In Pascale Hummel (ed.), Epilanguages: Beyond Idioms and Languages,  Paris: Philologicum, 2009, pp. 191-202.

Zuckermann, Ghil'ad 2009. 'The Semantics of Clause Linking in Israeli' in Pascale Hummel (ed.), Epilanguages: Beyond Idioms and Languages. Paris: Philologicum, pp. 191-202.


ABSTRACT

Israeli, a.k.a. ‘Modern Hebrew’, is currently one of 2.5 official languages – with Arabic (and English as official only de facto) – of the State of Israel. Israeli is a fusional synthetic language, with non-concatenative discontinuous morphemes realised by vowel infixation. This typological paper demonstrates that the linkage between clauses in Israeli is morphologically marked – by a marker, usually preceding the Lead-Up Clause. Israeli has negative hypothetical conditional linkers: lulé ‘had not’ and ilmalé ‘were it not (for)’. By and large, Israeli clause linking reflects Yiddish and Standard Average European patterns, often enhancing a suitable pre-existent Hebrew mechanism.

This article is an example of how ‘basic linguistic theory’ should be written. Its innovation is in the introduction of a new, more systematic and comprehensive categorization of clause linking and embedding.


KEYWORDS

Hebrew, semantics, Israeli, clause, complementation, Yiddish, multiple causation, Standard Average European, Congruence Principle, typology, Basic Linguistic Theory, hybridity, Israel, language teaching

Новые аспекты лексического влияния русского языка на иврит (New Perspectives on the Lexical Influence of Russian on Ivrit)

In M. Chlenov, K. Rempel and M. Schur (eds), Tirosh III, Moscow: Sefer, Russian Academy of Science, 253-63, 293-4. (in Russian)

Zuckermann, Ghil'ad 1999. Новые аспекты лексического влияния русского языка на иврит (New Perspectives on the Lexical Influence of Russian on Ivrit) in M. Chlenov, K. Rempel and M. Schur (eds), Tirosh III, Moscow: Sefer, Russian Academy of Science, 253-63, 293-4. (in Russian)

Phono-Semantische Abgleichung

In Stefan Langer and Daniel Schnorbusch (eds), Semantik im Lexikon, Tübingen: Gunter Narr, 223-67. (in German)

Zuckermann, Ghil'ad 2005. ‘Phono-Semantische Abgleichung’ in Stefan Langer and Daniel Schnorbusch (eds), Semantik im Lexikon, Tübingen: Gunter Narr, 223-67. (in German)

Dare Forma all'Identità attraverso la Lingua: "Abbinamento Fono-Semantico" Xenofobo in Ebraico Antico e Moderno, Yiddish e Arabo

Pp. 269-284 in Alessandro Mengozzi (ed.), Studi Afroasiatici (Afro-Asiatic Studies). Milano: FrancoAngeli. (in Italian)

Zuckermann, Ghil'ad 2005.'Dare Forma all'Identità attraverso la Lingua: "Abbinamento Fono-Semantico" Xenofobo in Ebraico Antico e Moderno, Yiddish e Arabo', pp. 269-284 in Alessandro Mengozzi (ed.), Studi Afroasiatici (Afro-Asiatic Studies). Milano: FrancoAngeli. (in Italian)

"Etymythological Othering" and the Power of "Lexical Engineering" in Judaism, Islam and Christianity. A Socio-Philo(sopho)logical Perspective

Pp. 237-58 (Chapter 16) of Tope Omoniyi and Joshua A. Fishman (eds), Explorations in the Sociology of Language and Religion (Discourse Approaches to Politics, Society and Culture series). Amsterdam: John Benjamins.

Zuckermann, Ghil'ad 2006. ‘"Etymythological Othering" and the Power of "Lexical Engineering" in Judaism, Islam and Christianity. A Socio-Philo(sopho)logical Perspective’ pp. 237-58 (Chapter 16) of Tope Omoniyi and Joshua A. Fishman (eds), Explorations in the Sociology of Language and Religion (Discourse Approaches to Politics, Society and Culture series). Amsterdam: John Benjamins.

Complement Clause Types in Israeli

Chapter 3 (pp. 72-92) of Complementation: A Cross-Linguistic Typology, edited by R. M. W. Dixon and A. Y. Aikhenvald, Oxford: Oxford University Press.

Zuckermann, Ghil'ad 2006. 'Complement Clause Types in Israeli', pp. 72-92 of Complementation: A Cross-Linguistic Typology, edited by R. M. W. Dixon and A. Y. Aikhenvald, Oxford: Oxford University Press.

Icelandic: Phonosemantic Matching

Co-authored with Yair Sapir; pp. 19-43 (Chapter 2) (References: 296-325) of Judith Rosenhouse and Rotem Kowner (eds), Globally Speaking: Motives for Adopting English Vocabulary in Other Languages. Clevedon - Buffalo - Toronto: Multilingual Matters.

Blorít: Pagans' Mohawk or Sabras' Forelock?: Ideologically Manipulative Secularization of Hebrew Terms in Socialist Zionist Israeli

Co-authored with Azzan Yadin; Chapter 6 of Tope Omoniyi (ed.), The Sociology of Language and Religion: Change, Conflict and Accommodation. London - New York: Palgrave Macmillan, 2010.

Yadin, Azzan and Zuckermann, Ghil'ad 2010. "Blorít: Pagans' Mohawk or Sabras' Forelock?: Ideologically Manipulative Secularization of Hebrew Terms in Socialist Zionist Israeli", Chapter 6 of Tope Omoniyi (ed.), The Sociology of Language and Religion: Change, Conflict and Accommodation. London - New York: Palgrave Macmillan.

Hebrew

Co-authored with with Chaim Rabin; pp. 358-361 of Glenda Abramson (ed.), Encyclopedia of Modern Jewish Culture, London: Routledge

Rabin, Chaim and Zuckermann, Ghil'ad 2004. ‘Hebrew’ in Glenda Abramson (ed.), Encyclopedia of Modern Jewish Culture, London: Routledge, pp. 358-61.

Israeli (Modern Hebrew)

Pp. 265-268 in Volume 5 of Keith Brown (ed.), Encyclopedia of Language and Linguistics, 2nd Edition (14 vols). Oxford: Elsevier

Zuckermann, Ghil'ad 2005. ‘Israeli (Modern Hebrew)’, pp. 265-268 in Volume 5 of Keith Brown (ed.), Encyclopedia of Language and Linguistics, 2nd Edition (14 vols). Oxford: Elsevier.

Diaspora Influences on Israeli (a.k.a. Modern Hebrew)

pp. 200-205 of Vol. 1 (Themes and Phenomena) in M. Avrum Ehrlich (ed.), Encyclopedia of the Jewish Diaspora, Santa Barbara (California): ABC-CLIO

Zuckermann, Ghil`ad 2009. ‘Diaspora Influences on Israeli (a.k.a. Modern Hebrew)’, pp. 200-205 of Vol. 1 (Themes and Phenomena) in M. Avrum Ehrlich (ed.), Encyclopedia of the Jewish Diaspora, Santa Barbara (California): ABC-CLIO.

El original es infiel a la traducción: La manipulación etimológica como instrumento de rechazo hacia otras culturas

In L. Ruiz Miyares, C. E. Álvarez Moreno and M. R. Álvarez Silva (eds), ACTAS II, VIII Simposio Internacional de Comunicacion Social, Centro de Lingüística Aplicada, Santiago de Cuba. (in Spanish)

Zuckermann, Ghil'ad 2002. ‘El original es infiel a la traducción: La manipulación etimológica como instrumento de rechazo hacia otras culturas’ in L. Ruiz Miyares, C. E. Álvarez Moreno and M. R. Álvarez Silva (eds), ACTAS II, VIII Simposio Internacional de Comunicacion Social, Centro de Lingüística Aplicada, Santiago de Cuba. (in Spanish)

Review Article of Nakdimon Shabbethay Doniach and Ahuvia Kahane (eds), The Oxford English-Hebrew Dictionary. Oxford – New York: Oxford University Press, 1998

International Journal of Lexicography 12: 325-46

Zuckermann, Ghil'ad 1999. Review Article of Nakdimon Shabbethay Doniach and Ahuvia Kahane (eds), The Oxford English-Hebrew Dictionary. Oxford – New York: Oxford University Press, 1998. International Journal of Lexicography 12: 325-46.

Review of Agnieszka Kuczkiewicz-Fras, Perso-Arabic Hybrids in Hindi: The Socio-Linguistic and Structural Analysis. New Delhi: Manohar, 2003

Yearbook of South-Asian Languages and Linguistics, Ranjendra Singh (ed.), Mouton de Gruyter, 2004, 239-44

Zuckermann, Ghil'ad 2004. Review of Agnieszka Kuczkiewicz-Fras, Perso-Arabic Hybrids in Hindi: The Socio-Linguistic and Structural Analysis. New Delhi: Manohar, 2003. Yearbook of South-Asian Languages and Linguistics, Ranjendra Singh (ed.), Mouton de Gruyter, 2004, 239-44.

Review Article of Ya’acov Levy, Oxford Pocket Dictionary – English-Hebrew / Hebrew-English. Jerusalem: Kernerman – Lonnie Kahn, 2002

Journal of Modern Jewish Studies 3.2: 225-33

Zuckermann, Ghil'ad 2004. Review Article of Ya’acov Levy, Oxford Pocket Dictionary – English-Hebrew / Hebrew-English. Jerusalem: Kernerman – Lonnie Kahn, 2002. Journal of Modern Jewish Studies 3.2: 225-33.

israelít safá yafá (Israeli is a Beautiful Language)

Ho!, Literary Magazine 2: 172-82. (in Israeli)

Zuckermann, Ghil'ad 2005. israelít safá yafá (Israeli is a Beautiful Language). Ho!, Literary Magazine 2: 172-82. (in Israeli).


"ישראלית שפה יפה"

מסה על המקורות היידישאיים של השפה הישראלית, מתוך הגיליון השני של "הו!" בעריכת דורי מנור

גלעד צוקרמן
14/6/2005 12:52

"One of the greatest Reasons why so few People understand themselves, is, that most Writers are always teaching Men what they should be, and hardly ever trouble their heads with telling them what they really are."

Bernard de Mandeville, The Fable of the Bees or Private Vices, 1714

ממש לפני סוף המילניום השני ביקר נשיא מדינת ישראל דאז, עזר וייצמן, באוניברסיטת קיימברידג', כדי לצפות באוסף המפורסם של מסמכים יהודיים מימי הביניים הידוע בשם "גניזת קהיר". שם הוצג בפניו הפרופסור המלכותי לעברית, פרופסור שמוּנה על ידי המלכה בכבודה ובעצמה. שמע הנשיא "עברית", טפח על כתפו של הפרופסור ושאל: "מה נשמע?". לתדהמתו הרבה של וייצמן, לפרופסור המכובד לעברית לא היה מושג קלוש על מה הוא מדבר. כמומחה לתנ"ך, הוא חשב שווייצמן רומז לתפילת שמע ישראל, אך מכיוון שלא ידע לא יידיש, לא פולנית, לא רוסית וּודאי שלא ישראלית (כך אני מכנה את השפה העיקרית של מדינת ישראל), לא היה לו שום סיכוי לנחש את המשמעות של הביטוי היפה והחסכוני הזה, שהוא למעשה בבוּאה (תרגום–שאִילה) של הביטוי ביידיש "וואָס הערט זיך", שמשמעותו המילולית "מה נשמע?" (יחיד נסתר).

פרופסור לעברית באוניברסיטת אוקספורד סיפר לי כי אותו מלומד ביש-מזל חווה פעם אי-הבנה שהיא אפילו מביכה 
יותר, במהלך נסיעת מחקר לארץ. בהיותו לא-ישראלי, ולמעשה אפילו לא-יהודי, הוא נחקר על ידי אנשי הביטחון הישראלים בשדה התעופה הית'רו בלונדון ונשאל למטרת נסיעתו. "לצורכי עבודה", הוא הסביר. "אני מרצה באוניברסיטה". "מה אתה מלמד?" שאלו אותו. "עברית", הוא ענה. אנשי הביטחון החלו לדבר עמו בשפה שהם קוראים לה "עברית": "מה יש לך במזוודה?" שאלו. אך הפרופסור, לרוע המזל, לא הצליח להבין את שאלתם, והובל מיד לחדר חקירות מיוחד, שם התבקש (באנגלית כמובן) להסביר את עצמו.

הנָחָתם של אנשי הביטחון אינה מפתיעה בהתחשב בתפיסות הרווחות לגבי טִבעה של השפה הישראלית. מאמר–מבוא זה מבקש להראות לא רק מדוע הפרופסור מקיימברידג' לא הבין את וייצמן ואת אנשי הביטחון בשדה התעופה, אלא גם - ואף חשוב מכך - מדוע הישראלים לא חשדו לרגע שהפרופסור לעברית לא יבין את שפתם.

התֶּזה שאני מציע היא שלמרות שמחיי השפה העברית יצאו במערכה להשרשת הטוהר הלשוני, השפה שיָצרו שיקפה לעתים קרובות דווקא את ההבדלים התרבותיים שהם שאפו לטשטש. חלומו הפרוע של אליעזר בן-יהודה (שניסה, לגִרסתי, לשלול את הגולה ואת הגלותיות) היה לדבר כמו הערבים, ששפתם שמית כעברית ושהגייתם מקורית ואמִתית. אך לבן-יהודה וליתר אנשי דור המייסדים לא היתה שום דרך להיפטר ממבנים יידיים ומצורות חשיבה אירופיות.
 
רבים מאמינים שהקואלה היא דוב
 
המחקר של הישראלית מציע התבוננות ייחודית בדינמיקה שבין שפה לתרבות באופן כללי, ובתפקיד של השפה כמקור לתפיסה עצמית קולקטיבית בפרט. בספרִי "העברית כמיתוס" (שיראה אור השנה בהוצאת עם עובד) אני עוסק בשאלה אם השפה שמדברים הישראלים היא, אחרי ככלות הכול, באמת שפה שמית, "אלטנוילַאנג" - שפה ישָׁנה חדשה (על משקל אלטנוילאנד - או "על-תנאי-לאנד" - של הרצל). טענָתי היא שזוהי בעצם שפה שהיא גם שמית וגם (הודו–)אירופית. מה שיוצר את אוֹן הכלאיים (hybrid vigour) של הישראלית הוא שהעברית והיידיש היוו לה תורמות עיקריות בעת ובעונה אחת, בד בבד עם שפות תורמות רבות אחרות, ולמשל פולנית, רוסית, גרמנית, אנגלית, "לאדינו", ערבית וארמית.

יש להביא על תיקונו את המצב המורכב של הישראלית, ולהתקרב ככל הניתן אל האמת ה(סוציו-)בלשנית, המשוחררת ככל הניתן מדעות קדומות ומשיקולים פוליטיים. כמו שכתב פעם ניטשה, מה שמאריך ימים, נספג במשך הזמן עמוק כל כך בַּהיגיון, שמוצאו הלא-רציונלי הופך בלתי מתקבל על הדעת. זאת הסיבה, טען ניטשה, שכל היסטוריה מדויקת של דברים מעוררת בנו תחושה של פרדוקס או של חילול קודש. אני נזכר בדיאלוג של הגשש החיוור ב"גבעת חלפון אינה עונה" (1976): "מה אתה עושה אם המצרים מתקדמים אל עבר המוצב?" "מה שעשינו ב-56'". "מה עשיתם ב-56'?" "מה שעשינו ב-48', אין יותר טוב מזה, בטח". "ומה עשיתם ב-48'?" "30 שנה, לך תזכור!"

יש הגורסים כי לדוברים ילידיים (דוברי שפת אם) יש זכות לחשוב מה שהם רוצים על השפה שלהם (Selbstgefühl). אני אהיה הראשון להסכים. מצד שני, כבלשן, עלי לחפש את האמת לגבי השפה. ישבתי יום אחד לאכול בבית קפה תל אביבי. כשראיתי כי בתפריט מופיע "סלט יווני", החלטתי להשתעשע קצת עם המלצרית. "תסלחי לי, למה קוראים לזה סלט יווני?" שאלתי בהיתממות. המלצרית, ממהרת וחסרת סבלנות כלפֵּי שאלה כה ברורה מאליה, ענתה בנונשלנטיות ואפילו בשחצנות קלה: "אתה לא רואה שיש בזה גבינה בולגרית?!" רק אחרי כמה שניות הבינה את האבסורדיות לכאורה שבהסבר שלה. לעתים קרובות ניתן להבחין ביחס פרדוקסלי בין המובן המילולי (sense) של מילה לבין מה שהיא מסמלת (referent). אבל רק לעתים נדירות אנשים נותנים את דעתם על המידה שבה המסמן שבו הם משתמשים הולם את המסומן.

יש אנשים הטוענים שהשם כשלעצמו אינו חשוב. אני חושב שהם טועים. רבים מאמינים שהקואלה היא דוב. מי יודע, אולי אפילו הזואולוג הראשון שראה קואלה חשב כך. בכל אופן, היום אנו יודעים שהקואלה היא חיית–כיס, ולא דוב. אם כן, האם עלינו להמשיך ולקרוא לה דוב קואלה? ובכן, אנחנו יכולים: למה זה צריך לשנות לנו בעצם? אבל מה היה קורה אילו היינו זואולוגים? האם היינו ממשיכים להגדיר קואלה כסוג של דוב? גם זה אפשרי, אלא שבתור זואולוגים, קשה להאמין שיתייחסו אלינו ברצינות. מסיבות דומות אני משתמש במונח "ישראלית":

1. הוא הרבה יותר מדויק מ"עברית". למה לא להציג במדויק את העובדות הבלשניות וההיסטוריות? קיצצנו את המילה "עגלה" מ"עגלה מכונית" (המונח המקורי), וקיבלנו "מכונית". אם נקצץ את ה"דוב" מ"דוב קואלה", נישאר עם "קואלה". אם נקצץ את "עברית" מ"עברית ישראלית", נישאר עם "ישראלית": שם חביב ואלגנטי לשפה מיוחדת במינה.

2. הוא עוזר לי להעביר את המסר שלי באופן ברור יותר, שאם לא כן, הקורא עלול לא להבין את מה שאני מנסה להגיד. כלומר, שהיחס בין עברית לישראלית שונה בתכלית מהיחס בין יוונית עתיקה ליוונית מודרנית, או מהיחס בין האנגלית של ג'פרי צ'וסר לאנגלית של ג'ון גרישם.

3. הוא נוח לשימוש בדיון על ההבדלים בין ישראלית לעברית, למשל במשפטים כמו "ההגייה הישראלית של המילה העברית הזאת היא..."
 
חלק ניכר מהעברית המנצחת הוא בעצם יידיש

עקב מערך מורכב של נסיבות, כגון היעדרה של שרשרת גנטית המשכית של דוברים ילידיים מעברית לישראלית, הישראלית מציגה בפני הבלשן מעבדה ייחודית, שבה ניתן להעמיד לבדיקה בעיות תיאורטיות הנוגעות לגנטיקה (היווצרות) ולאבולוציה (התפתחות) של לשונות. הסיווג הגנטי של הישראלית אכן העסיק בלשנים כבר מראשית המאה העשרים. ההשקפה המסורתית, שעדיין רווחת, גורסת כי ישראלית היא שפה שמית, כלומר: עברית (תנ"כית, משנאית...) שהוחייתה. מחנכים ופוליטיקאים תרמו להשקפה זו במאמציהם לכפות נָרָטיב לאומי על המציאות הלשונית. בלשנים "רוויזיוניסטים", כמו פאול וקסלר, פרופסור אמריטוס באוניברסיטת תל אביב, טענו, לעומתם, כי הישראלית היא למעשה שפה הודו–אירופית: יידיש שעברה רֶה-לקסיפיקציה (החלפת אוצר המילים), דהיינו, יידיש עם מילים עבריות.

ההשקפה שלי דוחה הן את ההחייאה והן את הרה-לקסיפיקציה כהסבר כולל, ומציעה תיאוריה חדשה ללידת הישראלית: הכלאה (היברידיזציה). במילים אחרות, ישראלית היא תוצאה של הצטלבות בין העברית (השמית) לבין היידיש (האירופית). אני טוען כי הן העברית והן היידיש משמשות כתורמות עיקריות לשפה הישראלית, ולצִדן תורמות משנִיות רבות כמו רוסית, פולנית, גרמנית, לאדינו (ספרדית יהודית), ערבית, אנגלית, ארמית וצרפתית. לכן המונח "ישראלית" נראה לי הולם הרבה יותר מאשר "עברית ישראלית", שלא לומר "עברית מודרנית" או סתם "עברית".

במהלך חצי המאה שחלפה, הפכה הישראלית לשפה הרשמית של ישראל, והיא משמשת כאמצעי התקשורת העיקרי בכל מוסדות המדינה והרשויות המקומיות ובכל תחומי החיים הציבוריים והפרטיים. אף על פי כן, עם הגיוון והפילוג הרב בחברה הישראלית, נראה כי קיומה הרוֹוח של הישראלית מדגיש בה בעת את המחסור בתרבות אזרחית, תרבות שתאחד בין אזרחים, שנראה כי במידה הולכת וגדלה אין להם במשותף אלא שפתם זו. עם זאת, המעמד המרומָם שממנו נהנית הישראלית הוא למעשה תוצאה של תהליך אידיאולוגי הקושר בין התפתחותה הלשונית לבין פוליטיקה של תחייה לאומית.

מראשית המאה העשרים, יידיש, שפת האם של כל מחיי השפה כמעט, ועברית, שפת הקודש הספרותית - לצִדן של שפות אחרות - נאבקו ביניהן על מעמד השפה הלאומית של העם היהודי. במבט ראשון נראה כי העברית ניצחה ניצחון מוחץ, וכי היידיש, אחרי השואה, נגזר גורלה להיות מדוברת כמעט אך ורק בפי יהודים חרדים וכמה אנשי אקדמיה תימהוניים. מחקרַי מבקשים לקרוא תיגר על התפיסה הזו ולהוכיח כי למעשה, חלק ניכר מהעברית המנצחת (או ליתר דיוק, הישראלית) הוא בעצם יידיש. במילים אחרות, היידיש שורדת תחת הפונטיקה, הפונולוגיה, התחביר, הסמנטיקה, אוצר המילים ואפילו המורפולוגיה (כלומר: מערכת הצורות - למשל, בניינים, משקלים, שורשים ונטיית פעלים) של הישראלית, הגם שבלשנים מסורתיים רבים מסרבים להודות בכך.

תפקידה המכריע של היידיש בשפה הישראלית ראוי לתשומת לב גדולה בהרבה מזו שהוענקה לו עד כה. השפעתה של היידיש על הישראלית אמנם נדונה במחקרים שונים, אך לא באופן ממצה. ספרו הפרובוקטיבי של וקסלר (1990), שהרחיק לכת וטען - בהגזמה, אמנם - כי העברית איננה שפה שמית, זכה או להתעלמות מוחלטת או ליחס של ביטול. האם יש הפוחדים מגילוי היקף ההשפעה האירופית בכלל ותפקידה של היידיש בפרט בכינון שפתנו? כיצד עוד אפשר להסביר את העובדה המדהימה שסטודנטים ללשון עברית המתעניינים בישראלית - ולאו דווקא בעברית - נדרשים ללמוד ארמית ואכדית, אך לא יידיש?
   
איש לא דיבר ישראלית לפני סוף המאה התשע–עשרה
 
אני מציע, תחת זאת, את עקרון המייסדים: יידיש היא תורמת עיקרית לישראלית, מכיוון שהיתה שפת האם של רובם המכריע של "מחיי השפה העברית" ותלמידיהם, בשלב הקריטי של ראשית קיומה של הישראלית (בסוף המאה התשע-עשרה ובתחילת המאה העשרים). כל שאר השפות שיצרו את הישראלית - למעט העברית - הן תורמות משנִיות.

אחת האבחנות הסוריאליסטיות של מחקר זה מראה שמה שמכוּנה "החייאה" של שפה אחת, אינו מסתכם בהכרח במותה של שפה אחרת, אלא דווקא בהישרדותה. כבר פגשתי אוהבי יידיש קנאים שרצו לשאול את ה"הבראיסטים": "הרצחת וגם ירשת?" אני רוצה לקדם גישה מפייסת, חיובית יותר: תרבויות מתפתחות בדרכים שונות ומסקרנות באמצעות שפה. לא צריך לנטור טינה. מה שנחשב לטעויות של היום יכול בהחלט להיות הדקדוק של מחר. הפתרונות הזמניים של ההווה הן התשתית של העתיד. ועל כל פנים, גם אם נתקשה לקבל השקפה כה ליברלית, נוכל תמיד להתנחם בעובדה שאחרי ככלות הכול, היידיש שרדה מתחת לישראלית. לכן, כל זמן שתשרוד השפה הישראלית (והאמריקנית לא תהרוג אותה בימינו), היידיש תשרוד גם היא.

באיזו קטגוריה עלינו לסווג את הישראלית? היא לבטח איננה "שפה נורמלית", אם יש בכלל דבר כזה. ננסה לבחון, קו�