‫הד האולפן החדש, גיליון 59, אביב 9002‬
    
    ‫בין 'עברית' ל'ישראלית': רב-שיח‬
    ‫משתתפים:‬ ‫פרופ' גלעד צוקרמן, פרופסור לבלשנות באוניברסיטת קווינסלנד, אוסטרליה.‬ ‫פרופ' תמר סוברן, ראש מגמת לשון עברית והמגמה הבין-תחומית בחוג ללימודי‬
    ‫תרבות באוניברסיטת תל אביב.‬ ‫, מתרגם ועורך, עוסק במחקר על ילדים ונוער יהודים בפולין בין שתי‬ ‫מלחמות העולם.‬ ‫המקום: אוניברסיטת תל אביב‬ ‫הזמן: כסלו התשס"ט, סוף נובמבר 8002‬
    
    ‫‪‬‬ ‫	‬ ‫‪‬‬ ‫	‬ ‫	 עידו בסוק‬ ‫‪‬‬
    ‫דברי הקדמה‬
    
    ‫פרופ' גלעד צוקרמן‬
    
    ‫פרופ' תמר סוברן‬
    ‫תמר: פרופ' גלעד צוקרמן מבקש לקרוא למה שאנחנו קוראים העברית החדשה או העברית‬ ‫הישראלית בשם חדש - 'ישראלית'. הוא נמצא עכשיו בארץ, וזו הזדמנות לשמוע מפיו את הסיבות‬ ‫והטעמים שמביאים אותו להציע בנחישות כזאת את שינוי השם. אני מצדי ארצה להשיג על‬ ‫ההצעה ולטעון שהרצף בין העברית שלנו, הכתובה והמדוברת, מצדיק את שמירת השם 'עברית',‬ ‫בין בצירוף 'עברית חדשה' או 'עברית ישראלית' ובין בכל צירוף אחר. מן השיחה שבהמשך עולה‬ ‫שעידו - שקרא לצורך מחקרו טקסטים רבים בעברית וביידיש של ילדים ובני נוער בפולין בין שתי‬ ‫מלחמות העולם - יכול היה אולי לחזק את טענותיו של גלעד על השפעת היידיש על ה'ישראלית';‬ ‫והנה נראה שדווקא הוא נוקט עמדה הקרובה לעמדתי, המדגישה את הרציפות של העברית למרות‬ ‫שנים ללא דיבור. נציין שבדברים שלפנינו נשמרה צורת הרב-שיח בעל-פה בשינויי עריכה מסוימים‬ ‫ובתוספות מעטות. גלעד, אני מבקשת שתציג את עצמך ואת הרקע שלך.‬ ‫גלעד: קודם כל, תודה רבה לך, תמר, על היוזמה וההזמנה. נולדתי בתל אביב ב-1791 וגדלתי‬ ‫באילת. בגיל 61 התקבלתי לייצג את ישראל בתיכון הבינלאומי בכפר דו ֹ, ליד ְריאסטה‬ ‫ט‬ ‫ּאינו‬ ‫שבאיטליה (‪ .)United World College of the Adriatic‬אחרי שירותי הצבאי ב-3991-9891‬ ‫הצטרפתי לתוכנית הבין-תחומית לתלמידים מצטיינים על-שם עדי לאוטמן באוניברסיטת תל-אביב‬ ‫ולמדתי פילוסופיה, פסיכולוגיה, בלשנות, משפטים, לשון עברית, לימודים קלאסיים ומתמטיקה.‬ ‫אחרי התואר השני בבלשנות כללית זכיתי במלגת דוקטורט מאוניברסיטת אוקספורד, שם כתבתי‬ ‫את הדיסרטציה בבלשנות השוואתית ובמגע בין שפות, על שאילת מילים מוסווית (‪Camouflaged‬‬ ‫‪Borrowing: Folk-Etymological Nativisation in the Service of Puristic Language‬‬ ‫‪ .)Engineering‬בין השפות שניתחתי במחקר היו ישראלית, סינית מנדרינית, טורקית, יפנית,‬ ‫אסטונית, ערבית, יידיש, אנגלית, איטלקית, גרמנית ושפות קראוליות. הראיתי, למשל, כיצד‬ ‫האקדמיה ללשון העברית משתמשת במכניזמים של מה שאני מכנה 'אטימיתולוגיה', זאת אומרת‬ ‫אטימולוגיה עממית, גזרונים עממיים. לדוגמה, המילה הישראלית דיבוב (בסרט) מתרגמת את‬ ‫המילה האנגלית ‪ dubbing‬על בסיס המילה העברית ִבּב (דיבור) כמו ב-'דובב שפתי ישנים'‬ ‫דּו‬ ‫(שיר השירים ז', י'). 'דיבוב' מזכירה את המילה האנגלית גם פונטית וגם סמנטית, ולכן אני קורא‬ ‫לתחדישים, חידושי לשון, שכאלו גם בספרי שיצא זה עתה בישראלית - תשמו"צים, נוטריקון של‬
    
    ‫עידו בסוק‬
    
    ‫98‬
    ‫דרכי העברית החדשה‬
    
    ‫הד האולפן החדש, גיליון 59, אביב 9002‬
    
    ‫תרגומים שומרי משמעות וצליל. יש לי דוגמאות רבות לכך בשפה הישראלית, שלא לדבר על‬ ‫מְִָיִית, שם הְתב הפו ֹ-לו ְֹרא ִי הוא ּר ֹורה לתשמוצים.‬ ‫כ פ‬ ‫ּ‬ ‫ֹנו ֹגוג פ‬ ‫ּ‬ ‫כ‬ ‫ַ נדר נ‬ ‫אחרי הדוקטורט באוקספורד קיבלתי מענק מחקר לארבע שנים בצ'רצ'יל קולג', אוניברסיטת‬ ‫קיימברידג'. אני נהנה ללמוד, ללמד ולראות עולם, אז היו לי משרות פרופסור אורח בסינגפור,‬ ‫בארה"ב, באיטליה, ביפן וגם בארץ. אשתי היא ילידת שנחאי, סין, ולדאבוני היא עדיין לא מעוניינת‬ ‫לגור בארץ באופן קבוע. כשהזמינו אותי להרצאה פומבית בסידני היפהפייה, אמרתי לעצמי שאם‬ ‫יש מקום נייטרלי שאני מוכן לגור בו, זה אוסטרליה. אם בארץ יש יותר מדי היסטוריה ופחות מדי‬ ‫גאוגרפיה, באוסטרליה זה הפוך, ויסלחו לי האבוריג'ינים על הכללה גסה שכזאת. אז בעצם אני‬ ‫מחלק את זמני בין 'הארץ המובטחת' לבין 'המדינה בת-המזל' (‪ .)The Lucky Country‬את‬ ‫מגוריי בעיר בריסביין, שם מצויה אוניברסיטת קווינסלנד היפה והעתיקה, אני מ ְריץ ֹתי אותה‬ ‫ת בכנו‬ ‫בהברה אשכנזית ִּית' ּין (הבת'רים) - ראו בראשית, פרק טו, שבו מבטיח אלוהים לאברהם‬ ‫בר ב‬ ‫ֵ‬ ‫שארץ ישראל תשתייך לצאצאיו. אני מצליח להיות בארץ כשלושה חודשים בשנה ואני נהנה מאוד‬ ‫מהאנשים, מהאוכל, מהאווירה בבתי הקפה בתל אביב...‬ ‫כל ספר מהספרים שפרסמתי יש לו ייחוד, לצד עניינים משותפים עם הספרים האחרים. ספרי‬ ‫הראשון היה מבוסס בחציו על הדוקטורט ובחציו על פיתוח נוסף. בספר הנוכחי, ישראלית שפה‬ ‫יפה (עם עובד 8002), יש פרק על תשמוצים, אבל בעיקרו הוא עוסק בגנטיקה, בגנאולוגיה, של‬ ‫השפה הישראלית, שנהוג לקרוא לה באופן מוליך שולל העברית החדשה. ולא מדובר כאן כלל וכלל‬ ‫בשינוי טרמינולוגי, או סמנטי, גרידא. טהרני השפה מנסים לכפות דקדוק עברי על שפה חדשה‬ ‫בעלת הגיון פנימי משל עצמה. ישראלים נוטים לחשוב שהם דוברים את לשונו של ישעיהו הנביא‬ ‫(עם טעויות). הם מאמינים ששפתם היא עברית לתקופותיה (תנ"כית/משנאית...), שהוחייתה בסוף‬ ‫המאה ה-91 ובראשית המאה ה-02. כדי לשמור על הטוהר שלה, הם נוטים לתקן טעויות ללא הרף:‬ ‫אל תאמר 'עשר שקל', אמור 'עשרה שקלים!', אל תגידי 'יש לי את הספר', הגידי 'יש לי הספר'!‬ ‫וכו'. ואולם השאלה היא מדוע הישראלים לכאורה טועים כל הזמן בשפתם שלהם? הספר עונה על‬ ‫שאלות כמו: האם אתגר קרת ושי עגנון כותבים באותה לשון; האם השפה המדוברת בישראל היא‬ ‫אמנם העברית של כתבי הקודש מקדמת דנא, או שמדובר בשפה אחרת, עם דנ"א שונה. האם ניתן‬ ‫להחיות לשון מתה קלינית שלא דיברו בה כשפת-אם כ-057,1 שנה או שמא החייאה תמיד תכלול‬ ‫הפרייה על ידי שפות האם של המחיים?! תמיד אמרו לנו עברית שפה יפה ודרשו מאיתנו עברי,‬ ‫דבר עברית! אבל באיזו שפה הישראלים מדברים בעצם? סבורני שישראלים מדברים ישראלית!‬
    
    ‫רציפות מול שינוי‬
    ‫עידו: רציתי לשאול אותך מדוע אתה חושב שלגיטימי לקרוא לצרפתית - צרפתית, ולאנגלית‬ ‫ אנגלית, למרות השוני הגדול בין האנגלית של ימי הביניים והרנסאנס לאנגלית של היום, וכנ"ל‬‫בצרפתית? צרפתים משכילים מתקשים מאוד להבין צרפתית של תקופת הרנסאנס הצרפתי,‬ ‫ולשם הקוריוז אציין ששמעתי על פרנקופונים שמעדיפים לקרוא את רבלה בתרגום לעברית ולא‬ ‫במקור.‬ ‫גלעד: הסיבה שהיוונים יכולים לקרוא לשפתם יוונית, והאנגלים לשפתם - אנגלית, והצרפתים‬ ‫ללשונם - צרפתית וכו', ואילו אנחנו - מבחינה בלשנית - איננו יכולים לקרוא ללשוננו עברית, היא‬ ‫היסטורית, גנאולוגית. ניקח את האנגלית. סביר להניח שסופר אנגלי בן ימינו כמו ג'ון גרישם לא‬ ‫יבין את האנגלית של ג'פרי צ'וסר, וצ'וסר, אילו קם מקברו אחרי שהתהפך שם מספר פעמים, לא‬
    
    ‫09‬
    ‫דרכי העברית החדשה‬
    
    ‫הד האולפן החדש, גיליון 59, אביב 9002‬
    
    ‫היה מבין את מה שכותב גרישם. ובכל זאת, מצ'וסר דרך שייקספיר ועד גרישם תמיד היו דוברי‬ ‫אנגלית ילידיים. במילים אחרות, האנגלית התפתחה באופן אוְגני וטבעי, כשפת-אם. כל שפת-‬ ‫ר‬ ‫אם מתפתחת, ִם מתוך מגע עם לשונות אחרות ו ִם כתוצאה מ ַקו ַֹצָה, משא ומתן לשוני,‬ ‫א ֹמוד ְי‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫המתרחש באופן טבעי בין דובריה, שהרי לכל דובר יש אידיולקט שונה, שלא להזכיר את עובדת‬ ‫קיומם של סוציולקטים ודיאלקטים שונים ומגוונים. (השפה אליבא דידי היא אְסמּל ערטילאי‬ ‫נ ְב‬ ‫של אידיולקטים, דיאלקטים, סוציולקטים וכו'. היא דומה יותר למין, אוסף של אורגניזמים, מאשר‬ ‫לאורגניזם.) אותו הדבר לגבי היוונית העתיקה: נכון שהיוונית המודרנית שונה מאוד מהיוונית‬ ‫העתיקה, אך איש לא הוכיח שהיה נתק בשרשרת הילידית בין דוברי היוונית העתיקה לבין דוברי‬ ‫היוונית כיום.‬ ‫תמר: למה הרצף הזה חשוב בעיניך?‬ ‫גלעד: כי שפה מתה קלינית, שפה חסרת דוברים ילידיים, איננה יכולה להתפתח כפי שמתפתחת‬ ‫שפת-אם. למשל, כיצד אפשר לנתח את ההגייה הזהה של ה-ח' וה-כ' הרפויה בישראלית כמיזוג‬ ‫עיצורים בתוך העברית - כפי שניסה לעשות, למשל, גדעון גולדנברג - בעוד שידוע לנו שלא היה‬ ‫אף דובר עברית ילידי אחד לרפואה מאז המאה השנייה לספירת הנוצרים? פחות או יותר מאז מרד‬ ‫בר-כוכבא (531 לספירה), העברית היא 'יפהפייה נרדמת', או 'מת מהלך'!‬ ‫עידו: היה רצף של עברית ספרותית.‬ ‫גלעד: אומנם היה רצף ל ְִּי, יהודים כמובן התפללו בעברית, אבל העברית הייתה לתְגית,‬ ‫ַר‬ ‫ִיטורג‬ ‫נרדמת, במובן שלא שימשה כשפת-אם.‬ ‫עידו: לא רק ליטורגי, גם בכתיבה.‬ ‫גלעד: נכון, גם בספ ּת, ב-'שאלות ותשובות' (‪ ...)responsa‬כתבו שירה בימי הביניים... באותה‬ ‫ִ ְרו‬ ‫ֹת' ספרותיות שונות ומשונות, לא עברית אחת. אך השפה לא הייתה חיה‬ ‫תקופה היו בעצם 'עבריו‬ ‫כשפת-אם דבורה. וכבלשן מודרני, אין חשוב בעיני מהיות השפה דבורה כשפת-אם.‬ ‫עידו: עדיין אני לא מבין מדוע אני, שמבין וקורא באופן רהוט את התנ"ך ולשון ימי הביניים - שהם‬ ‫אגב קטנים הרבה יותר מהקשיים של דובר צרפתית לקרוא את רבלה - לא רשאי לקרוא לעברית‬ ‫שלי עברית, עם כל המודעות למה שאתה אומר: שהעברית שלי לא זהה לעברית של ירמיהו‬ ‫הנביא.‬ ‫תמר: אני רוצה לחזק את התהייה שלך בדרך של 'היא הנותנת': ההחייאה של העברית החדשה‬ ‫הייתה החייאה או ָינית ביסודה. העברית החדשה, החילונית והספרותית של המאה ה-81 וה-91,‬ ‫ּרי‬ ‫צמחה מידע רחב של היוצרים הראשונים בעברית של המקורות. תחיית הדיבור התרחשה הרבה‬ ‫יותר מאוחר, אבל התשתיות שהונחו לדיבור מודרני חילוני היו תשתיות של עברית קדומה. מכאן‬ ‫שהקשר בין הלשון החדשה, המתעוררת קודם בכתובים ואחר כך בדיבור, לבין ללשון המקורות‬ ‫הקדומה הוא חזק יותר מאשר בלשונות האירופיות שהזכרתם. אנחנו מסוגלים לפתוח טקסט של‬ ‫המשנה ולקרוא אותו בלי בעיות.‬
    
    ‫19‬
    ‫דרכי העברית החדשה‬
    
    ‫הד האולפן החדש, גיליון 59, אביב 9002‬
    
    ‫עידו: לא לגמרי, לא לאשורו. כשאת קוראת את המשנה את מבינה את הדברים הבסיסיים, אבל לא‬ ‫את הטיעונים לעומקם. המשנה קשורה לעולם שלם שרובנו לא בקיאים בו באופן שלם.‬ ‫תמר: זה נכון לגבי כל טקסט משפטי, גם כזה שנכתב היום.‬ ‫עידו: בכל מקרה, תמר, שנינו מסכימים שבוודאי אנשים בדור שלך ושלי, אולי במידה פחותה בדור‬ ‫שאחרינו, מסוגלים לקרוא את ישעיהו וירמיהו ואפילו את איוב, עם כל הקשיים שבו. והיכולת הזאת‬ ‫קשורה ברציפות של העברית. אני גם משתמש בירמיהו ובאיוב בתרגומים ובכתיבה. כמובן שאינני‬ ‫טוען שמוכרי החמוצים מדברים בדיוק בלשונו של ירמיהו.‬
    
    ‫על ההחייאה של העברית המדוברת‬
    ‫גלעד: אם ניקח את אליעזר בן יהודה - ניקח אותו כגיבור לכאורה של החייאת העברית, שהרי‬ ‫אנשים זקוקים לגיבור - נראה לי שהחלום שלו היה שנדבר עברית מקראית.‬ ‫עידו: אני לא בטוח שזה נכון.‬ ‫תמר: הלא בימיו כבר היה 'נוסח אודסה', שהתנתק מהבלעדיות של הלשון המקראית. הבסיס‬ ‫לתערובת של לשון מקראית והלשון המאוחרת יותר, בעיקר המשנאית והמדרשית, הונח על ידי‬ ‫הסופרים הקרויים יוצרי 'נוסח אודסה' בסוף המאה ה-91 ובראשם מנדלי, אחד העם וביאליק.‬ ‫גלעד: ללא ספק, אבל, בכל מקרה, היה הבדל גדול בין מה שבן-יהודה רצה ובין מה ש'יצא', וברור‬ ‫למה. הבעיה המרכזית שעמדה בפניו הייתה העובדה הפשוטה שכמה שהוא לא ינסה, מ ַיה שפה‬ ‫ְח‬ ‫לא יכול להתכחש לשפת האם או לשפות האם שלו. אנחנו אומרים 'זה הדובי שלי' ולא 'לי הדובי'‬ ‫(כמו שאולי היה צפוי בלשון המקראית), בגלל השפות האירופיות ולא רק בגלל הלשון המשנאית,‬ ‫שאת מזכירה אותה בצדק. אנחנו לא מבטאים את ה-צ', ה-ק' וה-ט' באופן עברי נחצי לאו דווקא‬ ‫בגלל 'נוסח אודסה' אלא פשוט מאוד כי ביידיש אין דבר כזה, אנחנו מנטרלים את הגרוניות של‬ ‫ה-ע' וה-ח', כי איפה נשמע כדבר הזה באירופה? מבנה ההברה שלנו מאפשר את המילים ' ְציצה',‬ ‫ק‬ ‫'ש ְרו ּל', ' ְרימ ְס', ' ְלסטיק' ו-'ס ּין' בעוד שבעברית הקדומה הוסיפו א' פ ֹת ִית, למשל ב-‬ ‫ְרו ט‬ ‫ּ‬ ‫ְפ‬ ‫ְ ט ּנגו ש ְ פ ּ‬ ‫פ‬ ‫ּ‬ ‫'אפלטון' ו-'אספלנית'. ההנגנה הישראלית, האינטונציה, דומה מאוד ליידיש האירופית ולא לערבית‬ ‫השמית. מבחינת התחביר, אנו אומרים 'יש לי את הספר הזה', כי מבנה ה-‪ habere‬הזה, של ‪have‬‬ ‫המצריך מושא ישיר, מאפיין רבות משפות האם האירופיות של המ ַיים. אילו בן-יהודה היה מצליח‬ ‫ְח‬ ‫בהחייאת העברית על-פי כוונתו המקורית, דובר ילידי של השפה לא היה צריך בכלל ללמוד אחת-‬ ‫עשרה שנה כדי להבין את שפת התנ"ך.‬ ‫עידו: היום אנשים שמסיימים את בית הספר לא מבינים את התנ"ך גם אחרי אחת-עשרה שנה,‬ ‫אבל זה משום שהם לומדים כל כך מעט וכנראה גם גרוע, כך שהדברים נשארים רחוקים מהם.‬ ‫התנ"ך לא הופך לחלק מעולמם, משום שרובו לא מוכר להם, ובכלל דברים שהם לא בני ימינו‬ ‫מותירים את רובם אדישים.‬
    
    ‫29‬
    ‫דרכי העברית החדשה‬
    
    ‫הד האולפן החדש, גיליון 59, אביב 9002‬
    
    ‫גלעד: העובדה שאתה, עידו, מבין תנ"ך וטקסטים אחרים בעברית העתיקה קשורה בכך שאתה‬ ‫אדם משכיל; הידע שלך בתחום הזה הוא נדיר ביחס לישראלי החילוני. ערכתי, למשל, מחקר על‬ ‫ילדים של מהגרים ישראלים בחו"ל. הם לא למדו תנ"ך, אך הם דוברים ישראלית מהבית. המסקנה‬ ‫הייתה ברורה: הם כלל לא מבינים תנ"ך! ואפילו ישראלים בארץ, שלומדים תנ"ך אחת-עשרה שנה‬ ‫אינם מבינים דבר וחצי דבר במערכת האספקטים בתנ"ך. הם חושבים ש-'יאמר' זה עתיד בעוד אין‬ ‫זמני עבר-הווה-עתיד, יש פְפק ִיִי ואימפְפ ְטיבי.‬ ‫ּר ק‬ ‫ּר ְ ט ב‬ ‫שאלו ישראלים על 'באו בנים עד משֵר' (ישעיהו לז, ג'), ילד שעשועים (ירמיה לא, יט), כל האנשים‬ ‫ַ ִב‬ ‫ֹדעים כי מק ׂת נשיהם לאלהים אחרים (ירמיה מד, טו), ויהי השמש באה (בראשית טו, יז),‬ ‫ְ ַטרו‬ ‫הי‬ ‫נפילה גורלות ונדעה (יונה א', ד'), אבנים שחקו מים (איוב יד, יט), לא ישא גוי אל גוי חרב (ישעיהו‬ ‫ׁ‬ ‫ָ‬ ‫ב', ד'), כי אדם לעמל ַּד (איוב ה, ז) ותראו עד כמה יקלעו תשובותיהם למשמעויות מקוריות.‬ ‫יול‬ ‫עידו: אבל זה לא מוכיח כלום. דובר כל שפה, אם תנתק אותו מלימודים בשפתו ותותיר אותו עם‬ ‫שפה 'ביתית' בלבד, יתקשה לקרוא ספרות באותה לשון ביתית, ובוודאי ספרות קלאסית וישנה.‬ ‫ָ‬ ‫כמו שאמרתי, גם הדור הצעיר של היום, בוגרי תיכונים, מתקשים לקרוא תנ"ך, משום שהם למדו‬ ‫אותו בצורה מועטה וגרועה.‬ ‫גלעד: נכון. אבל אם לחזור לטיעון שלי על אליעזר בן-יהודה: אילו הפרויקט של בן יהודה היה‬ ‫מצליח באופן מלא, אילו אכן החייאת העברית הייתה מצליחה, ישראלי בן ימינו היה פותח את‬ ‫התנ"ך ורץ בו בלי בעיות, מה שכבר הסכמנו שאינו קורה היום, בניגוד למיתוס הרווח.‬ ‫השאלה המתבקשת היא מדוע הישראלים מתקשים כל כך בעברית, למשל בהגדה של פסח,‬ ‫למרות שלכאורה העברית הוחייתה? מדוע הם מבינים את התנ"ך שלא כהלכה - לעתים קרובות‬ ‫מבלי בכלל להיות מודעים לכך - חרף אחת-עשרה שנות לימוד? הסיבה נעוצה בכך שבמקום‬ ‫ללמד את התנ"ך כשפה זרה, כפי שאני קורא לכך על דרך הרטוריקה, מורי התנ"ך מלמדים את‬ ‫התנ"ך כהיסטוריה ומנסים לשכנע את תלמידיהם שהמקרא כבר כתוב בשפתם שלהם, הידועה‬ ‫באופן מטעה כ'עברית'. אנשי משרד החינוך חושבים אק ְיומטית שגם הישראלית וגם התנ"ך הם‬ ‫ְס‬ ‫בעברית, בעוד שלמעשה שפתם של הישראלים קרובה יותר לשפתו של אתגר קֶת. מנחם צבי‬ ‫ֶר‬ ‫קדרי ביקר לא מכבר את השפה הרזה של אתגר קרת, בניגוד לזאת של ש"י עגנון. כשעגנון כתב‬ ‫בפתחי דברים (4491) 'אשתו מתה עליו', אני מתאר לעצמי שהוא רצה לומר: הוא התאלמן.‬ ‫אם קרת היה כותב אותו משפט, סביר להניח שכוונתו הייתה אחרת. האמת היא שקֶת כותב‬ ‫ֶר‬ ‫בישראלית ספרותית ולא בשפה רזה. עגנון כותב בשפה זרה!‬
    
    ‫אפיונים מורפולוגיים של העברית מול הישראלית‬
    ‫תמר: בעברית החדשה נמצאים יסודות חשובים של הלשון מכל הדורות: מערכת השורשים,‬ ‫הבניינים, הנטיות, בצד הלקסיקון שהתרחב בכל הדורות והתעשר לאין שיעור מאז תחיית העברית.‬ ‫המילים הלועזיות ברובן לא מטרידות אותי בנוכחותן. אני יכולה להמשיך לחיות עם 'אוקסימורון'‬ ‫ו'מטפורה'. השאלה היא אם קיומן של נטיות, בניינים, ושורשים בעברית החדשה אינו טעם מספיק‬ ‫לטעון שיש כאן רצף. אני אביא דוגמה אחת מרבות ממחקריה של הפסיכו-בלשנית פרופ' רות ברמן‬ ‫לנוכחות הפסיכולוגית של השורש התלת-עיצורי בתודעה של ילדים ושל עולים חדשים: מראים‬ ‫לילד קטן בובה ומכניסים אותה לסל. אחר כך שואלים את הילד: מה אני עושה? והילד אומר: את‬ ‫מסלֶת את הבובה. לומדי עברית כשפה שנייה ממציאים ביטויים כגון את מאֶֶת את הספרים -‬ ‫ָ רנ‬ ‫ַ ַל‬
    
    ‫39‬
    ‫דרכי העברית החדשה‬
    
    ‫הד האולפן החדש, גיליון 59, אביב 9002‬
    
    ‫במובן: מכניסה אותם לארון. זאת אומרת שהמבנה הבסיסי הזה של העברית - הצורך בשורשים‬ ‫ויצירתם משמות, אפילו משמות חד הברתיים - נשאר חי מאוד. האם זה לא טיעון חזק?‬ ‫גלעד: טוב, אז בואו נדבר על המורפולוגיה. יניקת הישראלית משפות אירופה ניכרת ּ ֹל תחומי‬ ‫ְכ‬ ‫ב‬ ‫ֹ 'מדרחוב' (מדרכה+רחוב),‬ ‫ְֹטמְטו, למשל‬ ‫השפה כולל המורפולוגיה. נתחיל עם הלחמי הפור ְ ַ נ‬ ‫'ערפיח' (ערפל+פיח), 'שו ִֹית' (שוקולד+עלית), 'שֶֶל' (שני+שקל), 'דחפור' (דחף+חפר),‬ ‫ְ נק‬ ‫ֹקול‬ ‫שנוצקו באופן אירופי, בדרך הדומה ליצירת ה-‪ smog‬האנגלי, המורכב מ-‪ smoke‬ו-‪ ;fog‬או ה-‬ ‫‪ ,motel‬הגזור מ-‪ motor‬ו-‪ ,hotel‬או ה-‪ ,spork‬הגזור מ-‪.spoon+fork‬‬
    
    ‫תמר: אבל התהליך הזה דומה לאופן יצירת מילים בשפות אחרות, במקרה זה האנגלית, והוא‬ ‫מתרחש בעברית לצד תהליכים אחרים. כשאתה מדגיש את 'מדרחוב' ו'כדורגל' ומוותר על כינויי‬ ‫השייכות ועל בנייני הפועל ועל הדרך שבה יוצרים פעלים חדשים על-פי התבניות המקוריות של‬ ‫העברית, כמו בדוגמה המשעשעת של 'לסֵל', או ב'לפלרטט' ו'לקטלג', אתה מעוות את התמונה‬ ‫ַּ‬ ‫ל‬ ‫על ידי הענקת משקל יתר לתופעות המחזקות את תזת ה'ישראליות' שלך.‬ ‫גלעד: לגבי נטיית הפעלים, אכן אין ספק שאנחנו משתמשים במבנים עבריים. יחד עם זאת קיימים‬ ‫הבדלים ניכרים בין העברית לישראלית גם בתחום זה. ההשפעה האירופית ניכרת למדיי בצורות‬ ‫הפועל של הישראלית. ננסה להתאים את ‪ ,transfer‬אותו אני מכנה גזע הפועל, לתבנית של בניין‬ ‫'פַל': אתמול הוא טָנס ַר, היום הוא ט ׂנס ֵר. עד כה, הכול כשורה; ה'מבנה ה ְרו ִֹי' נשמר:‬ ‫פ ֹזוד‬ ‫ּ‬ ‫ְרו פ‬ ‫ְר פ‬ ‫ּע‬ ‫ָ‬ ‫מיקום התנועה בין ה-ר' ל-נ' נשמר, רצף העיצורים של הגזע ‪ transfer‬נשמר; שינוי התנועה‬ ‫אינו חשוב, מה שחשוב הוא מיקומּ. אבל מה קורה בעתיד? לפי גרם-גורם-יגרום, הרי ש-הוא‬ ‫ה‬ ‫*ִטְְס ׂר. מדוע אין זה אפשרי?‬ ‫י ְ רנ ְפו‬ ‫עידו: משום שלאוזן העברית שלנו זה צירוף צלילים בלתי אפשרי.‬ ‫גלעד: לאוזן הישראלית! ובמקרה זה, לבטח גם לאוזן העברית ּ הייתה כזאת בנמצא. ִטְְס ׂר‬ ‫*י ְ רנ ְפו‬ ‫לו‬ ‫ההיפותטי יוצר מספר בעיות, החמורה בהן היא חוסר התנועה בין ה-ר' ל-נ', שהורס את המבנה‬ ‫ה ְרו ִֹי של הגזע ‪ .transfer‬לעומת זאת, בניין 'פיעל' שומר על המבנה הפרוזודי של ‪transfer‬‬ ‫פ ֹזוד‬ ‫ּ‬ ‫בכל הזמנים, כולל בעתיד: אתמול הוא טְִס ֵר, היום הוא מטרְס ֵר, מחר הוא יטרְס ֵר. מאותה‬ ‫ְ ַנ ְ פ‬ ‫ְ ַנ ְ פ‬ ‫ְ רנ ְ פ‬ ‫הסיבה בדיוק, דהיינו הרצון לשמר את המבנה הפרוזודי של גזע הפועל, הגזעים ש ְריץ ו- ְליק‬ ‫ק‬ ‫ְפ‬ ‫ּ‬ ‫משובצים בבניין 'הפעיל' ולא בבניין 'פיעל', ולבטח לא ב-'פעל'. בניגוד ל-*קילק ול-*קלק, הצורה‬ ‫ה ְליק היא היחידה שמשמרת את צרור העיצורים ‪.kl‬‬ ‫ק‬
    
    ‫49‬
    ‫דרכי העברית החדשה‬
    
    ‫הד האולפן החדש, גיליון 59, אביב 9002‬
    
    ‫מסקנה חשובה אחת היא ששיקולים פונולוגיים מבטלים שיקולים סמנטיים: למרות ש-'הפעיל'‬ ‫הוא היסטורית בניין של ְרימה (‪ ,)causative‬הישראלית משתמשת בו מסיבות פונולוגיות גרידא‬ ‫ג‬ ‫לשיבוץ הגזעים ' ְוויץ' ו-' ְליק' למשל, וליצירת הפועל העומד השוויץ והפועל האמּי- ְרנזיטיווי‬ ‫ְב ט‬ ‫ְ‬ ‫ק‬ ‫ש‬ ‫(בדרך-כלל עומד) הקִיק. ואלה רק שתי דוגמאות מני עשרות. אין מדובר כאן על התפתחות‬ ‫ְל‬ ‫סמנטית פנימית בתוך העברית!‬ ‫השלכה חשובה אחרת של העדפת בניינים מסוימים היא שלמרות שהישראלית עדיין משתמשת‬ ‫בבניינים עבריים, הפרודוקטיוויות שלהם נקבעת על-ידי היידיש ושפות אירופיות אחרות, השופעות‬ ‫מילים שהגיעו אל הישראלית והן מקורם של גזעים רבים ב;וך הישראלית. בעוד שבעברית הבניין‬ ‫הפרודוקטיווי ביותר היה פַל, בישראלית הרי הוא ִיֵל. אך ְרו ְּטיביו ֹ של פיעל איננה ניכרת‬ ‫פ ֹדוק ּתו‬ ‫ּ‬ ‫פע‬ ‫ּ‬ ‫ּע‬ ‫ָ‬ ‫רק בפעלים הגזורים משמות שיש התופסים אותם כזרים כמו במקרה של 'לשנורר', 'לטרנספר'‬ ‫ֹתת'.‬ ‫ּ. ראו, למשל, 'ל ְמְטט', ֹדד', 'לסּן' ו-'לאו‬ ‫ב‬ ‫'לקו‬ ‫ס ר‬ ‫ו-'לחרופ'‬ ‫תמר: אז יש בניינים שהם כיום יותר פוריים מבעבר. עדיין אני לא רואה מדוע זה טיעון התומך‬ ‫בהחלפת שמה של הלשון שלנו מ'עברית' ל'ישראלית'.‬ ‫גלעד: מטיפה לטיפה נתמלא ההין; פרוטה לפרוטה מצטרפת לחשבון גדול. מסקנה קריטית‬ ‫נוספת היא שחשיבות השורש השמי בישראלית איננה גבוהה כפי שהיא בעברית. בניגוד לרוב‬ ‫הלשונאים, אינני מאמין של-'לשנורר' יש שורש. 'למְנט' לא גזור מהשורש מגנ"ט אלא מהגזע‬ ‫ג‬ ‫‪ ,magnet‬שהוא במקורו אינטרנציונליזם, מילה בין-לאומית. בהשוואה לנטייה המסורתית של‬ ‫שורשים עיצוריים, המערכת המוצגת כאן - עם זוגות מזעריים כמו 'לפ ֵס' (‪ )focus‬ו-'לפק ֵס'‬ ‫ְס‬ ‫ק‬ ‫(‪ - )fax‬דומה הרבה יותר ל-‪ Ablaut‬ההודו-אירופי כבגרמנית ‪( spr□ch‬ראו -‪spricht-sprechen‬‬ ‫‪ sprach-gesprochen-Spruch‬מלשון 'דיבור') וכבאנגלית ‪( s□ng‬למשל, -‪sing-sang-song‬‬ ‫‪ ,sung‬מלשון 'שיר'). יוצא שלמרות שעל פניו, הישראלית משתמשת ברכיבים שמיים (בניינים), הרי‬ ‫שהשימוש בהם עונה על צרכים אירופיים. ההסוואה מושלמת! על מי שחוקר את הישראלית לא‬ ‫רק לדעת יידיש ובלשנות משווה אלא גם בלשנות מ ְווה.‬ ‫ס‬ ‫ְ‬ ‫תמר: התופעות האלה קיימות לצד מערכת רציפה בולטת מאוד של תבניות שנשתמרו. אתה בא‬ ‫ואומר שיש היום תבנית שהיא קצת יותר פורייה. זה, לדעתי, עוד לא מוכיח את הטיעון שלך.‬ ‫ּּד (במקרה השאירו‬ ‫ּדב ו-התאוב‬ ‫גלעד: למעשה, יש גם תבניות חדשות כ-התפּעל: התפּטר, התנו‬ ‫ּו‬ ‫ּו‬ ‫לו חבל בעודו כלוא בצינוק חשוך), או משקל התואר הדיבורי מק ּל כ-מג ּב ו-מפ ּץ, או אפילו‬ ‫ְלו‬ ‫ְנו‬ ‫ַ ְטו‬ ‫ּפיישן. ומה עם שמות חיבה (‪ )hypocristics‬כמו יוסי (יוסף), שושי (שושנה),‬ ‫מְניביישן ו-קרצו‬ ‫ג‬ ‫אבי (אברהם) ורוִי (ראובן) שבהם לא רק הטעם המלעילי הוא אירופי אלא גם הסופית י' המצויה,‬ ‫ב‬ ‫למשל, ב-ניקי (ניקול/ניקולס), ויקי (ויקטוריה), ג'יימי (ג'יימס) ודומיהם. קיימים מאות יסודות‬ ‫חשובים אחרים בישראלית שמוכיחים כמה היא היברידית: בפונטיקה, בפונולוגיה, בתחביר, בשיח,‬ ‫בסמנטיקה, בפרגמטיקה, באוצר המילים... אם אתם רוצים להישאר בתחום המורפולוגיה, אין‬ ‫שום בעיה. העיפו מבט על האנליטיות הישראלית, הסמיכות והשייכות. בעוד שהעברית הייתה‬ ‫סינתטית, הישראלית הרבה יותר אנליטית, הן בשמות והן בפעלים. מלכה מוצ'ניק הראתה ב-4002‬ ‫שהישראלית הספרותית מעדיפה מבנים דקדוקיים אנליטיים. אני רוצה להוסיף ולומר שהאנליטיות‬ ‫בספרות הישראלית למעשה נובעת מזו שבישראלית (המדוברת), שמלכתחילה - עקב התרומה‬
    
    ‫59‬
    ‫דרכי העברית החדשה‬
    
    ‫הד האולפן החדש, גיליון 59, אביב 9002‬
    
    ‫האירופית - הייתה הרבה יותר אנליטית מהעברית. במילים אחרות, לא מדובר באנליטיציזציה‬ ‫ּת אּ ִיִיט ֹ, מלכתחילה, של הישראלית,‬ ‫פנימית של העברית מרובת השנים, אלא באנליטיו ַ ב א נ ְיו‬ ‫שהינה כאמור שפת-כלאיים שמית-אירופית בת מאה ועשרים שנים.‬ ‫קחו, למשל, את הסמיכות, תופעה שמית נפוצה. בניגוד לעברית, סמיכות המציינת שייכות איננה‬ ‫פרודוקטיבית בישראלית. השוו את אם הילד העברית ל-האמא של הילד הישראלית. יש שיטענו כי‬ ‫היחלשות הסמיכות מופיעה רק כשמדובר על שייכות. ברם, נראה כי סמיכויות אחרות מאבדות‬ ‫גם הן מהסמיכות שלהן, עוברות לקסיקליזציה, מתאבנות ונתפסות כמקשה אחת. השוו את עורך‬ ‫הדין ההיסטורי ל-העורך דין הנפוץ בישראלית, או את 'רב הסמל' הטהרני בשיר 'פגישה במילואים'‬ ‫של דידי מנוסי ושמוליק קראוס לעומת 'הלחץ דם' האותנטי יותר בשיר 'גבעת חלפון אינה עונה'‬ ‫של אסי דיין ונפתלי אלטר. האנליטיות הישראלית ניכרת גם בשייכות שאיננה סמיכות. הישראלית‬ ‫מעדיפה את מבנה השייכות האנליטי היידי והאירופי, כמו ב- ‪ ,my grandfather‬על מבנה סינתטי.‬ ‫כך, בעוד שבעברית נהוג היה לומר 'סבי', הרי שבישראלית אומרים 'סבא שלי', 'ספרנו' הוא 'הספר‬ ‫שלנו' ו-'אהבותיכם' הן 'האהבות שלכם'.‬ ‫אך האנליטיות הישראלית ניכרת לא רק בצירופים שמניים. אמנם שלמה ארצי שר 'אהבתיה', אבל‬ ‫רוב הדוברים יאמרו 'אהבתי אותה' ויהיו אף שיקבלו תאבון ל-אבטיח' כשיאזינו לו. יתר-על-כן,‬ ‫קיימים הרבה מבנים פִיפַא ְטיים של צירופים פועליים. הביטו על ׂם צעקה (לעומת צעק), נתן‬ ‫ש‬ ‫ָ‬ ‫ּר ְ ר ס‬ ‫ֵ‬ ‫מבט ו-העיף מבט (לעומת הביט), נתן חיבוק (לעומת חיבק). הן הרצון לבטא פעולה מהירה והן‬ ‫המבנה המורפולוגי האנליטי מקורן ביידיש ובשפות אירופיות אחרות. ראו, למשל, את הצירופים‬ ‫היידיים געבן א קוק (‪ - )gébņ a kuk‬לתת מבט, ט ָן א קוק (‪ - )ton a kuk‬לעשות מבט ו-כ ַפן א‬ ‫א ַ‬ ‫א ַ‬ ‫ַ‬ ‫קוק (‪ - )khapņ a kuk‬לתפוס מבט. ואל נא תחשבו כי המבנים הישראליים הם רק תרגומי בבואה‬ ‫אד ֹקיים. המערכת הישראלית היא פרודוקטיווית, ולעתים קרובות צירוף פועלי אנליטי ספציפי‬ ‫הו‬ ‫בישראלית לא קיים ביידיש. למשל: הרביץ מהירות, הרביץ ארוחה וכו' וכו'.‬ ‫תמר: גם כאן, המעבר מסינתטיות לאנליטיות אפיין את הנטייה להחיות ב'נוסח אודסה' את‬ ‫התבניות של לשון חכמים, שהן אנליטיות, לעומת הצורות הדבוקות הסינתטיות של לשון המקרא.‬ ‫הקשר הרצוף שאני מתעקשת עליו הוא הקשר ההיסטורי המודע של מחיי העברית בתקופת‬ ‫התחייה אל התחביר והצורות של לשון חכמים, בשינויים קלים. על המסד התחבירי והמורפולוגי‬ ‫הזה ניטע לקסיקון שהתעשר ומתעשר כל הזמן בדרכי תצורה מגוונות, וכמובן נוספות תבניות‬ ‫דיבור האופייניות ללשון חיה ומתפתחת.‬
    
    ‫שינוי שם ושאלות של זהות‬
    ‫תמר: בשכונת ילדותי הייתה אישה בשם אידה, של ִתה קראו חסיה. הבת הייתה יפה מאוד.‬ ‫ב‬ ‫כשחסיה הגיעה לצבא היא החליפה את שמה ל'לימור'. משמעות הסיפור ברורה: החלפת השם‬ ‫ה'גלותי' בשם ישראלי, שהיה אז, לפני כמה עשורים חדש ורענן, היא עניין של תודעה, של זהות.‬ ‫גם בתחום הבלשני טוב שבא מישהו ומנער את הקונצפציות המקובלות באמצעות שינוי שם. אבל‬ ‫מכאן ועד להחלפת שמה של השפה...‬ ‫גלעד: אז גם אני אספר סיפור, להבהיר את עמדתי. ישבתי יום אחד לאכול בבית-קפה תל אביבי.‬ ‫כשראיתי שבתפריט מופיע סלט יווני, החלטתי להשתעשע קצת עם המלצרית. תסלחי לי, למה‬ ‫קוראים לזה סלט יווני? שאלתי בהיתממות. המלצרית, ממהרת וחסרת סבלנות כל ֵי שאלה כה‬ ‫פ‬ ‫ּ‬
    
    ‫69‬
    ‫דרכי העברית החדשה‬
    
    ‫הד האולפן החדש, גיליון 59, אביב 9002‬
    
    ‫טריוויאלית לכאורה, ענתה בנונשלנטיות ואפילו בשחצנות קלה: אתה לא רואה שיש בזה גבינה‬ ‫ַ‬ ‫בולגרית?! רק אחרי כמה שניות הבינה את האבסורדיות לכאורה שבהסבר שלה. לעתים קרובות‬ ‫ניתן להבחין ביחס פרדוקסלי בין המובן המילולי (‪ )sense‬של המילה לבין מה שהיא מסמלת‬ ‫(‪ .)referent‬במונחים של גוטלוּ פֶֶה, מדובר על ‪ Sinn‬ו-‪ .Bedeutung‬אבל רק לעתים נדירות‬ ‫ב ְ רג‬ ‫אנשים נותנים את דעתם על המידה שבה המסמן שבו הם משתמשים אכן הולם את המסומן.‬ ‫אנשים לוקחים כמובן מאליו את ה'גלו ִֹים' ( ֵם-שפה) 'עברית' וחיים איתו בכיף ובהשלמה,‬ ‫ש‬ ‫ֹטונ‬ ‫מבלי לשאול יותר מדי שאלות.‬ ‫תמר: לכן אני מכירה לך תודה שניערת בשבילנו את השם 'עברית', והנעת אותנו לגייס טיעונים‬ ‫חזקים שיתמכו ברצון, שלי לפחות, לשמור עליו.‬ ‫גלעד: יש הגורסים כי לדוברי שפת-אם יש זכות מלאה לחשוב מה שבא להם על שפתם שלהם.‬ ‫ניקולאי ּּצ ֹי כתב על ה-‪ .Selbstgefühl‬מבחינה חברתית, אני אהיה הראשון להסכים! אני‬ ‫טרוב ְקו‬ ‫ֶ‬ ‫למשל חושב לגבי השאלה 'מיהו יהודי?', שיהודי הוא מי שמרגיש יהודי, ‪ .Tout court‬מאידך גיסא,‬ ‫סבורני שייעודו של הבלשן הוא לחלוק עם החברה את מסקנותיו הבלשניות ולהתקרב כמה שניתן‬ ‫ כמובן, ללא יו ְרות ערטילאיות - לאמת הלשונית וההיסטורית.‬‫מ‬ ‫רבים מאמינים שהקואלה היא דוב. מי יודע, אולי אפילו הזואולוג הראשון שהגיע לאוסטרליה חשב‬ ‫כך. אבל היום זואולוגים יודעים שהקואלה היא חיית-כיס ואיננה דוב. האם עלינו להמשיך ולקרוא‬ ‫לה 'דוב קואלה'? אנחנו יכולים, כי מדוע זה צריך לשנות לנו בעצם? אבל מה היה קורה אילו‬ ‫היינו זואולוגים? האם היינו ממשיכים להגדיר קואלה כסוג של דוב? גם זה אפשרי, אלא שבתור‬ ‫זואולוגים, קשה להאמין שיתייחסו אלינו ברצינות. מסיבות דומות אני משתמש במונח 'ישראלית':‬ ‫ראשית, הוא הרבה יותר מדויק מעברית, שהרי הישראלית היא שפת כלאיים. האם תקראו לברק‬ ‫אובמה 'לבן'? להזכירכם: אמא שלו הרי לבנה! למה לא להציג במדויק את העובדות הבלשניות‬ ‫וההיסטוריות? קיצצנו את המילה עגלה מעגלה מכונית (המונח המקורי), וקיבלנו מכונית. אם נקצץ‬ ‫את הדוב מדוב קואלה, נישאר עם קואלה. אם נקצץ את עברית מעברית ישראלית (מונח משנות‬ ‫ה-05 של חיים ב' רוזן), נישאר עם ישראלית: שם חביב ואלגנטי לשפה מיוחדת ומקסימה.‬ ‫שנית, השם 'ישראלית' עוזר לי להעביר את המסר שלי באופן ברור יותר, שאם לא כן, המאזין לי‬ ‫עלול להבין לא נכונה את המודל שלי. מה שאני מנסה להגיד הוא, בין השאר, שהיחס בין העברית‬ ‫לישראלית שונה בתכלית מהיחס בין היוונית העתיקה ליוונית המודרנית, או מהיחס בין האנגלית‬ ‫של ג'פרי צ'וסר לאנגלית של ג'ון גרישם. שלישית, השם 'ישראלית' נוח לשימוש בדיון על ההבדלים‬ ‫בין הישראלית לעברית, למשל במשפטים כמו המשמעות הישראלית של המילה העברית 'תייר'‬ ‫היא ‪ tourist‬וכו'.‬
    
    ‫ההבדלים בין שלוש האסכולות: רוזן, וקסלר וצוקרמן‬
    ‫עידו: אבל צריך לומר את האמת שצוקרמן הוא לא ראשון. כבר רוזן דיבר על דברים דומים.‬ ‫תמר: רוזן לא היה קיצוני. הוא תבע לתאר את הדקדוק של העברית החדשה, ובזמנו זה לכשעצמו‬ ‫היה חידוש מרעיש.‬ ‫עידו: ויש לנו וקסלר והורוואט, שאתה אוהב לצטט מתוך הסתייגות מוצדקת...‬
    
    ‫79‬
    ‫דרכי העברית החדשה‬
    
    ‫הד האולפן החדש, גיליון 59, אביב 9002‬
    
    ‫גלעד: חיים ב' רוזן, מחבר העברית שלנו ואבי המונח 'עברית ישראלית', היה מעמודי התווך של‬ ‫הבלשנות הישראלית, במיוחד בהוסיפו לְלו ִֹים - זאת אומרת ֵם-לשון - 'עברית' את המאייך -‬ ‫ש‬ ‫ַּ ֹטונ‬ ‫ג‬ ‫זאת אומרת ֵם-תואר - 'ישראלית'. אבל כפי שאומרת תמר, הוא לא היה 'קיצוני'. ליתר דיוק,‬ ‫ש‬ ‫הוא לא היה נועז מספיק, הוא לא הלך עד הסוף - אולי מתוך חשש מסוים, אולי משום שהיה‬ ‫ס ּק ּרִי ְט שרוף, ביידיש: א פ ַרברענטער סטרוקטור ַליסט.‬ ‫א‬ ‫ַ א‬ ‫ְטרו ְטו ל ס‬ ‫תמר: או שהוא היה כמוני וכמו עידו, מי שחשב שהמקורות הם חלק מהרצף המכונן של הזהות‬ ‫שלנו, וזה גם מתבטא בשמה של השפה.‬ ‫גלעד: בשביל רוזן, הישראלית, שהוא, כאמור, כינה - באופן נכון רק חלקית - 'עברית ישראלית',‬ ‫הייתה, חרף הכול, המשך אורגני של העברית. בכך אינני מסכים איתו. אינני חושב שהישראלית‬ ‫היא אבולוציה של העברית. התהוות הישראלית היא תוצאה של ֶֶָת ְּאיים, תולדה היברידית.‬ ‫גנז כל‬ ‫ִ‬ ‫הישראלית מבוססת הן על העברית לתקופותיה, שהייתה כאמור מעין 'יפהפייה נרדמת' או 'מת‬ ‫מהלך', הן על היידיש, שהייתה המ ַמע-לשון, שפת האם, של המחִים, והן על שפות אחרות‬ ‫ַי‬ ‫א‬ ‫שדוברו בפי הוריהם של הדור הראשון של דוברי הישראלית, למשל רוסית, פולנית, לאדינו, ערבית‬ ‫ואפילו צרפתית וגרמנית.‬ ‫היכן עומד המודל ההיברידי שלי בין שתי הגישות הקודמות? בין שתי הגישות הקודמות! זה‬ ‫מזכיר קצת את התשובה לשאלה 'מדוע התנינים לא בורחים מחמת גדר?': 'מחמת גדר!' המודל‬ ‫שלי הוא, לאמיתו של דבר, המודל הלא-קיצוני מבין שלושת המודלים הקיימים. נתחיל בגישה‬ ‫המסורתית, הטעונה והרווחת ביותר, שלפיה הישראלית היא פחות או יותר העברית של ישעיהו‬ ‫הנביא - עם טעויות. כלומר, הישראלית היא שפה שמית חד-הורית - במובן שיש לה הורה אחד והיא‬ ‫עברית שהוחייתה. האמת היא שכמו הגישה המסורתית, גם גישתו המהפכנית של פאול וקסלר‬ ‫היא חד-הורית, אך הפוכה. הוא טוען שהשפה שאנו מדברים היא שפה הודו-אירופית חד-הורית שוב‬ ‫במובן שהיא בעלת הורה אחד בלבד: יידיש שעברה רה-לקסיפיקציה, כלומר יידיש שהחליפו את‬ ‫אוצר המילים שלה במילים עבריות.‬ ‫תמר: ביידיש יש נטיות כמו בעברית? התחביר ִידי דומה לתחביר של העברית?‬ ‫הי‬ ‫גלעד: התחביר דומה, אבל בהזכירך את הנ ֹת, למשל נטיית הפעלים, עלית בדיוק על הבעיה‬ ‫ְטיו‬ ‫המרכזית בטענת הרה-לקסיפיקציה. אבל ראשית אנסה להמחיש מהי רה-לקסיפיקציה. אספר‬ ‫אנקדוטה שתבהיר את העניין. הנשיא עזר וייצמן ביקר ב-6991 באוניברסיטת קיימברידג' ובין‬ ‫השאר התוודע אל גניזת קהיר. הציגו בפניו את ה-‪ ,Regius Professor of Hebrew‬לא אחר‬ ‫מאשר הפרופסור המלכותי ללימודי עברית. וייצמן שמע 'עברית', טפח לו על השכם ובסחבקיות‬ ‫ישראלית אופיינית קרא לעברו: מה נשמע? שתיקה זועקת! לתדהמתו של וייצמן, הפרופסור‬ ‫המכובד לא הבין מה הוא רוצה מהחיים שלו. הוא לכל היותר חשב על 'שמע ישראל'. זוהי דוגמה‬ ‫לרה-לקסיפיקציה בזעיר אנפין: 'מה נשמע' הוא תרגום בבואה של הביטוי היידי 'וו ָס הערט זיך?'‬ ‫א‬ ‫והביטויים המקבילים ברוסית: ְטו סִישַה, בפולנית: ֹ ְווי ַאץ' וברומנית: ֵ'ה ֵה א ֶּה.‬ ‫צ ס ַאוד‬ ‫צו ס ה‬ ‫ש ְל ְ נ‬ ‫הרכיבים 'מה' ו-'נשמע' הם עבריים טהורים אך המבנה אירופי לחלוטין.‬
    
    ‫89‬
    ‫דרכי העברית החדשה‬
    
    ‫הד האולפן החדש, גיליון 59, אביב 9002‬
    
    ‫תמר: אבל אם וייצמן היה אומר לו 'שמע ישראל', הוא היה מבין אותו. זאת אומרת שיש להם‬ ‫דברים משותפים ויש דברים שאינם משותפים. בסך הכול, אנחנו צריכים לשמוח שהעברית היא‬ ‫שפה חיה וממשיכה להתפתח.‬
    
    ‫גלעד: נכון, הוא אולי גם היה מבין אותו אפילו אם וייצמן היה אומר לו שמע, בימים ההם בזמן‬ ‫הזה ו-מי ימלל גבורות ישראל. אבל בחזרה אל וקסלר. מה הבעיה שלי עם הטענה של וקסלר?‬ ‫הבעיה היא קודם כול בדרך שבה מתמודדת הרה-לקסיפיקציה עם נטיית הפעלים בישראלית, כפי‬ ‫שתמר הזכירה. בספרם מ-7991, ‪Relexification in Creole and Non-Creole Languages‬‬ ‫מנסים פול וקסלר וג'וליה הורוואט לספק מענה כלשהו על העניין הזה, שאני חושב שהוא פתרון‬ ‫'אד הוק' שאינו מספק, וזה בין השאר מה שגרם לי לחשוב על אפיקים חדשים ופורצי-דרך ובסופו‬ ‫של דבר לדחות את החד-הוריות שמשתקת, לטעמי, את שתי האסכולות שקדמו לי. כך יצאתי‬ ‫עם מודל חדש, רב-הורי: לא החייאה, לא רה-לקסיפיקציה, אלא היברידיזציה, הכלאה, ובאופן‬ ‫מטאפורי: און-כלאיים - ‪ - hybrid vigour‬למי שמחפש נחמה.‬ ‫הפתרון לכאורה שהציעו וקסלר והורוואט ב-7991 הוא שֶּה-לקסיפיקציה של היידיש על ידי‬ ‫בר‬ ‫העברית לא רק החלפנו את אוצר המילים היידי באוצר מילים עברי אלא גם ייבאנו ‪,en bloc‬‬ ‫כמקשה אחת - מורפולוגיה מאובנת, כלומר צורות פעלים שהן בעצם לקסיקליות (‪,)lexicalized‬‬ ‫כלומר הן לא יצרניות. דוגמאות אפשריות לטענה הלא-מספקת הזאת הן שדוברים ילידיים רבים‬ ‫לא פועלים לפי הדקדוק העברי ואומרים 'כיבסתי' ב-כ' רפויה (‪' ,)khibasti‬לֵּב' במקום הצורה‬ ‫ככ‬ ‫ַ‬ ‫הדקדוקית הנכונה לכאורה 'ְכֵב' וכו'.‬ ‫לַּ‬ ‫כ‬
    ‫עידו: אבל אלה בסך הכול שגיאות של אנשים לא משכילים, ובכל מקרה מדובר בפעלים בודדים.‬ ‫גלעד: כן, אבל דובר ילידי לא טועה. נקודה. הטעויות לכאורה של היום הן הדקדוק של מחר.‬ ‫עידו: אני רוצה לטעון טענה שהיא יותר בתחום הפסיכולוגיה של הלשון: בעברית היו חסרים‬ ‫יסודות פסיכולוגיים מסוימים, שהיא קלטה מן היידיש, מן הרוסית ומשפות אחרות. כל הצורות של‬ ‫'חם לי', 'קר לי', 'עצוב לי'. אני טוען שהעובדה שכל הצורות האלה נקלטו בעברית אינה מקרית.‬ ‫הלא אנשים שהתחילו לדבר עברית הביאו איתם לא רק את השפות שהם דיברו בבית. הם הביאו‬ ‫איתם גם רגשות. למה אנשים אומרים בעברית 'כואב לי הראש'?‬ ‫גלעד: אתה צודק בהחלט. ראה גם 'כואבת לי... הבטן', מיידיש 'עס טוט מיר וויי... דער בויך'.‬ ‫עידו: והלא דווקא יש דרך מקראית להביע את תחושת כאב הראש: כאשר בנה של 'האישה‬ ‫הגדולה' משוֵם (מלכים ב', פרק ד') קיבל כנראה מכת שמש כשיצא 'אל אביו, אל הקוצרים', הוא‬ ‫נ‬ ‫צעק: 'ראשי, ראשי!'. יש גם ביטוי בלשון חכמים: 'החש בראשו - יעסוק בתורה'. אבל בעברית‬ ‫מדוברת - וכך כולנו בעצם מדברים - אומרים 'כואב לי הראש', 'עצוב לי' וכו'. אני טוען שב'לי'‬ ‫שב'כואב לי', ב'רע לי', ב'נעים לי' וכו' יש משהו חם מאוד, אינטימי, שהעברית הייתה זקוקה לו.‬ ‫בעברית המקראית במיוחד יש משהו נוקשה, רציני. ובגלל הצורך הזה ב'השָמות פסיכולוגיות'‬ ‫ל‬ ‫העברית החדשה לקחה ממקורות שונים. או ניקח דוגמה אחרת: תלמידים רוצים לספר איך 'שיגעו'‬ ‫את המורה - תחום שהמקורות העבריים לא מספקים לו חומר. אז אומרים: 'טיפסנו למוָה על‬ ‫ר‬
    
    ‫99‬
    ‫דרכי העברית החדשה‬
    
    ‫הד האולפן החדש, גיליון 59, אביב 9002‬
    
    ‫הראש' - תרגום של: 'מיר האבן געקר ָכט דעם לערערין אויפן ק ָפ'. אותי ההכרה בשאיבה הזאת‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫מיידיש (או מלשונות אחרות) לא מפחידה. דוברי עברית בראשית תחייתה חיפשו ביטוי לומר דברים‬ ‫שלא הייתה דרך מתאימה לומר אותם בשפת המקורות והם לקחו מן היידיש שהייתה עדיין מדוברת‬ ‫בפיהם ובעיקר בפי הוריהם.‬
    
    ‫בין היידיש לעברית‬
    ‫תמר: יש כאן עוד עניין חשוב שגלעד לא כל כך מזכיר אותו - שמנדלי מוכר ספרים, שיחד עם אחד-‬ ‫העם וביאליק היה ממעצבי העברית הספרותית החדשה, 'הנוסח' של אודסה, כתב את יצירותיו‬ ‫ביידיש ואחר כך תרגם אותן לעברית, ליתר דיוק: כתב אותן מחדש בעברית. הרבה דברים שאתה‬ ‫מתאר עברו דרך הצינור הזה. כך עברו תרגומים של שיח דיבורי, כמו למשל לומר על מישהו שהוא‬ ‫מרגיש כמו 'תולעת בחזרת' שחושבת שכל העולם אדום ומר. זה ביטוי ידיי עממי שאני מכירה‬ ‫מהבית, כמו רבים אחרים שמנדלי 'ייהד' ונתן לו צורה עברית, במקרים אחדים תוך שינוי מילת‬ ‫היחס כדי שהביטוי יהיה עברי ויהיו בו המבנים המסורתיים של העברית: 'בכפפות של משי' ולא‬ ‫'עם' כמו במקור היידי. דוגמאות רבות כאלה נקלטו בדיבור ובכתיבה שלנו. אפשר להראות איך‬ ‫ההשפעות של היידיש חדרו גם דרך השפה האוריינית ולא רק דרך שפת הדיבור, אבל האנשים‬ ‫האורייניים במזרח אירופה ידעו את שפת המקורות ודיברו יידיש. שתיהן שימשו אותם בדרכים‬ ‫שונות בכתיבתם הספרותית. לדעתי, היידיש השפיעה בעיקר בניסיונות לחקות דיבור של גיבורים‬ ‫ספרותיים, לתת לו מראית עין של שיח שעוד לא היה קיים. התוצאה אמנם לא נשמעת דיבור חי‬ ‫ממש. לרוב, הגיבורים של מנדלי , גם פשוטי העם, נשמעים נמלצים מדי, אבל הניסיון היה מרשים,‬ ‫ובדיעבד פורה וסלל את הדרך לכותבים אחרים לנסות לעצב דפוסי דיבור בספרות. ניסיון דומה‬ ‫עשה ח"נ ביאליק, שכפרוזאיקן הוא, במידה רבה, תלמידו של מנדליראו, למשל, את הדיבור הילדותי‬ ‫של שני הילדים, נוח היהודי ושכנתו הגויה מרינקה, בסיפורו 'מאחורי הגדר'.‬ ‫גלעד: את צודקת, ללא ספק, תמר. שילוב ההשפעות השמיות והאירופאיות, שהמודל ה ִיִּיִי‬ ‫ה בר ד‬ ‫ְ‬ ‫שלי מעלה על נס, ניכר כבר בדקדוק ובאוצר המילים של התורמות העיקריות לשפה הישראלית.‬ ‫בעוד היידיש עוצבה על-ידי העברית והארמית, לשונות הודו-אירופאיות (כמו יוונית) מילאו תפקיד‬ ‫חשוב בעברית, והיידיש ללא ספק השפיעה על העברית האשכנזית. בלב ליבו של המודל שספרי‬ ‫ישראלית שפה יפה מציע עומד עקרון החפיפה או, לפי האקדמיה ללשון העברית, 'חפייה': ככל‬ ‫שמאפיין לשוני קיים ביותר שפות תורמות, כך גדל הסיכוי שלו להישמר בשפה המתהווה. יש‬ ‫אף מקרים שבהם העברית והיידיש משפיעות על הישראלית באופן סימולטני, כאשר המאפיינים‬ ‫הרלוונטיים מיידיש נובעים למעשה בעצמם מאותם אלמנטים עבריים המעורבים בתהליך. דוגמה‬ ‫לתהליך כזה הוא הביטוי הישראלי נהיה לו חושך בעיניים, תרגום ּאה של הביטוי ִידי בעל‬ ‫הי‬ ‫בבו‬ ‫המשמעות הזהה 'ס'איז אים געוו ָרן פינצטער אין די אויגן', שהוא - כפתור ופרח! - תרגום בבואה‬ ‫א‬ ‫של הביטוי העברי 'חשכו עיניו'. בביטוי חשכו עיניו ני ָקל במשלב 'גבוה' בשפה הישראלית, ואילו‬ ‫ת‬ ‫הביטוי הישראלי נהיה לו חושך בעיניים, הגזור מן היידיש, הוא ביטוי דיבּרי יותר. באופן דומה, 'לך‬ ‫ּו‬ ‫תדע' הישראלי הוא תרגום ּאה של הביטוי היידי 'גיי ווייס' (בצרפתית: ‪ ,)va savoir‬שיש גורסים‬ ‫בבו‬ ‫שהוא מ ִדו אינו אלא עיבוד לצירופים המשנאיים צא ולמד, צא וראה או צא וחשוב. לך תדע!‬ ‫צ‬ ‫עידו: טענתי היא שעצם האפשרות לדבר עברית מקורה בהחייאת העברית הספרותית הכתובה.‬ ‫כלומר, שאנשים לא היו מעלים בדעתם לומר ביטויים יומיומיים כמו 'תן לי את המגבת' אם לא‬
    
    ‫001‬
    ‫דרכי העברית החדשה‬
    
    ‫הד האולפן החדש, גיליון 59, אביב 9002‬
    
    ‫היו קודם בנמצא הסיפורים והשירים של יל"ג וחבריו הסופרים בתקופת ההשכלה (סמולנסקין,‬ ‫ליליינבלום ועוד). כלומר, בתקופת ההשכלה נכתבו סיפורים שנעשה בהם מאמץ לתאר ראליה‬ ‫בעברית, גם ראליה של שיחות בחיי היום יום, והמאמץ הזה הוא שאפשר 'להחיות' את העברית‬ ‫בדיבור. השאלה היא אם אתה עצמך ניסית לנתח סיפור עברי מתקופת ההשכלה או מתקופת‬ ‫התחייה (למשל, סיפור של ביאליק) ותוכל להוכיח שהקטע הזה הוא 'היברידי' כמו שפת הרחוב‬ ‫או השוק.‬ ‫גלעד: כמוך, עידו, סבורני ששפה היא לא רק רכיבים ואפילו לא רק מבנים, אלא גם 'רוח',‬ ‫‪ ,mindset, genius‬ולפיכך לעשות ר ְּציה של הלשון על ידי הצגתה כהחייאה גרידא של שפה‬ ‫ּ‬ ‫ֵדוק‬ ‫מתה קלינית או ְרה-לקסיפיקציה גרידא, זה פשטני. חמישה יהודים שינו את העולם: משה אמר‬ ‫ּ‬ ‫כ‬ ‫החוק הוא הכול, ישו אמר: האהבה היא הכול, מארקס: הכסף זה הכול, פרויד: סקס זה הכול, ואז‬ ‫בא איינשטיין הפיקח ואמר: הכול יחסי! הסברים כוללים אינם יכולים להיות חד-הוריים. אני מאמין‬ ‫ברב-סיבתיות, בריבוי סיבות, בסיְְרטיות. שפה היא תוצר גם של המודע וגם של התת-מודע, יש‬ ‫נק‬ ‫בה רצוני בד בבד עם לא-רצוני. בניתוח שפה יש להביא בחשבון לא רק מילים וצלילים אלא גם‬ ‫אסוציאציות, קונוטציות, תפיסות עולם, אופני תקשורת, כמו ְּריות מול נימוס וכו'.‬ ‫דוג‬ ‫אל לנו לשכוח שבדומה למה שאתה אומר, עידו, יש בלשון פרדיגמות סמנטיות נסתרות. למשל,‬ ‫היידיש ולשונות אחרות ְּרו כשפות-אם בפי מחיי העברית עיצבו את הסמנטיקה של מערכת‬ ‫שדוּ‬ ‫ב‬ ‫הפועל הישראלית. כך, לדוגמה, היידיש יצרה את ההבחנה בישראלית בין פעלים ניטרליים לבין‬ ‫ַֹטיביים, המציינים פעולה מתהווה, התחלה של פעולה. הפועל הישראלי‬ ‫פעלים ֵת ֵליים, אינקוא‬ ‫ה ח‬ ‫'שכב' הוא פועל ניטרלי. 'נשכב', לעומתו, הוא פועל ֵת ֵלי המציין את תחילת השכיבה. ביידיש‬ ‫ה ח‬ ‫יש ַוועקלייגן זיך נשכב, לעומת ליגן שכב, ָפשטעלן זיך נעמד לעומת שטיין עמד, דערשרעקן‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫זיך נבהל לעומת שרעקן זיך פחד, ַנטשל ָפן ווערן נרדם לעומת של ָפן ישן וכו'. (בעמ' 301‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫בספר ישראלית שפה יפה, יש דוגמאות רבות אחרות.) צורות ֵת ֵליות רבות בישראלית הן‬ ‫ה ח‬ ‫חדשות ונעדרו מהעברית. ההבחנה הסמנטית חדרה אל הישראלית מהיידיש. הבניינים שנבחרו‬ ‫לאכלס את הצורות ה ֵת ֵליות הם בניינים מסומננים (‪ )marked‬בעלי תחילית: נפעל ו-התפעל.‬ ‫ה ח‬ ‫בעוד היידיש מציינת ֵתח ּת באמצעות תחיליות (למשל, אוועק-) או באמצעות השימוש ב-זיך‬ ‫ה ֵליו‬ ‫הרפלקסיבי וב-ווערן 'להיהפך', הישראלית משתמשת בבניינים שאינם פעל (שהיה הפרודוקטיווי‬ ‫ביותר בעברית) או פיעל (שהוא הפרודוקטיווי ביותר בישראלית). במילים אחרות, היידיש יצרה‬ ‫בישראלית את הצורך בהבחנה סמנטית-דקדוקית חדה בין צורות ֶת ֵליות לבין צורות ניטרליות,‬ ‫ה ח‬ ‫הבחנה שלא הייתה קיימת כפרדיגמה, כמערכת, לפני כן בעברית.‬ ‫תמר: אבל גם בלשון חכמים יש יצירה של פעלים רפלקסיוויים. התהליך של יצירת פעלים‬ ‫רפלקסיוויים לא התחיל בעברית החדשה. מה שאתה מדבר עליו הוא רק עוד שלב בתהליך.‬ ‫גלעד: ביידיש הפועל הבלתי מסומנן (‪ ,)unmarked‬למשל 'ליגן', 'שטיין', הוא ללא מוספיות.‬ ‫לעומת זאת, הפעלים המסומננים הם 'אוועקלייגן זיך' וכו'. מחיי העברית לקחו את הנפעל וה-‬ ‫התפעל המסומננים והפכו אותם לחלק מפרדיגמה: נעמד-עמד, נזכר-זכר, נבהל-פחד, נהיה-היה,‬ ‫נרדם-ישן, נרגע-היה רגוע, התיישב-ישב, השתתק-שתק, התאהב-אהב, התבלט-בלט, השתלט -‬ ‫שלט, התחתן-היה נשוי, התמלא-היה מלא, הזדקן-היה זקן, התרגש-היה נרגש... הצורות שלא‬ ‫היו קיימות בעברית נוצרו בישראלית כדי לספק ולהשלים את ההבחנה בין פעולה ניטרלית (ישב)‬
    
    ‫101‬
    ‫דרכי העברית החדשה‬
    
    ‫הד האולפן החדש, גיליון 59, אביב 9002‬
    
    ‫לבין פעולה ֵת ֵלית (התיישב). כלומר, פיתחנו פרדיגמה חדשה מכיוון שהישראלית ממשיכה‬ ‫ה ח‬ ‫לא רק את העברית אלא גם את היידיש ושפות אחרות, גם אם היניקה מאירופה היא לעתים‬ ‫קרובות מוסווית ולא ניתנת להבחנה בעין בלתי מזוינת מבחינה בלשנית. אליבא דידי, הישראלית‬ ‫איננה רצח יידיש אלא יידיש רעדט זיך. היידיש מ ְדּרת מעצמה תחת הישראלית מבלי שדוברי‬ ‫ִת ב‬ ‫הישראלית ירגישו בכך. זהו צחוק ההיסטוריה!‬ ‫כפי שלשונאים מנסים לכפות ניתוח עברי על תופעות לשוניות היברידיות בישראלית, טהרני השפה‬ ‫מנסים לכפות דקדוק עברי על שפה חדשה בעלת היגיון פנימי משל עצמה. 'החייאת השפה‬ ‫העברית' רוויה מיתוסים שהם תולדה של אידאולוגיית 'שלילת הגולה', התכחשות להיברידיות‬ ‫היהודית ולאומיות התרה אחר עתיקות יומין. אבל מה אפשר לעשות: לא ניתן להתכחש לשורשים‬ ‫ּ‬ ‫המאוחרים של המחיים גם אם יש התכחשות בשפע. המחיים לא הצליחו להשתחרר ֹל הז'רגון‬ ‫מעו‬ ‫היידי, כפי שהם ראו זאת. מה שאני מנסה להגיד הוא שהישראלית המתהווה יְקה גם מהעברית‬ ‫נ‬ ‫וגם מהיידיש באותה רמה, וכן משפות רבות אחרות. כלומר, בניגוד לטענה הרווחת שהישראלית‬ ‫היא המשך ישיר של העברית שהשתמרה בלשון התפילה, ה'שאלות ותשובות' (‪ ,)responsa‬שירת‬ ‫ימי הביניים וכו', ושבאה במגע מסוים עם היידיש, אני מציע שהישראלית איננה התפתחות אוְַנית‬ ‫רג‬ ‫בתוך העברית, הישראלית איננה עוד שלב באבולוציה של העברית. הישראלית היא לשון שמית-‬ ‫אירופית חדשה ומרתקת בת 021 שנה. היא ממשיכה הן את העברית והן את היידיש ושפות‬ ‫אחרות. מי שלמעשה מתכחש להמשכיות הוא דווקא זה שקורא לישראלית 'עברית' בהתעלמו‬ ‫ּת בתוך הישראלית. לאופייה של הישראלית כשפת-ְּאיים אירו-‬ ‫כל‬ ‫ִ‬ ‫מהמשכיות היידיש והאירופיו‬ ‫אסיאתית השלכות חשובות ביותר לגבי גבולות היכולת להחיות שפה, גנטיקה וטיפולוגיה בלשנית,‬ ‫סוציו-לינגוויסטיקה ובלשנות-מגע. בעודו מעמיד למבחן את ההנחות המוכרות לנו, יש בכוחו של‬ ‫מודל ההכלאה - בניגוד למודל ההחייאה - לשנות את האופן שבו אנחנו תופסים את השפה שלנו‬ ‫בפרט, ואת התרבות הישראלית בכלל.‬ ‫תמר: כאן לב הוויכוח בינינו: אני חולקת על המילים האחרונות שלך: 'העברית הישראלית המתהווה‬ ‫יְקה גם מהעברית וגם מהיידיש באותה רמה', והמסקנה שלך שקיים נתק של ה'ישראלית' מן‬ ‫נ‬ ‫העברית הקלאסית, נתק שמצדיק שם חדש. אני מצדי ממשיכה לדגול במודל ההחייאה המשופר,‬ ‫כפי שניסיתי להציגו בהערות שהערתי על דבריך. מאחרי הדבקות ברצף ובשם 'עברית' יש גם‬ ‫הכרזה אידאולוגית על רצף תרבותי והיסטורי והכרזה על זהות; ובזה אני שותפה לגישתם של מחיי‬ ‫השפה מלפני מאה ושתי מאות. עם זאת, החידושים ודרכי ההתפתחות של העברית מאז חזרה‬ ‫להיות שפת-אם ראויים לחקירה ולניתוח, והתופעות שאתה מצביע עליהן מרתקות וצריך להמשיך‬ ‫לתאר ולנתח את אופיין ואת מקורן.‬
    
    ‫סיכום‬
    ‫תמר: הרב-שיח הנלהב הזה בין שלושתנו היה יכול להוסיף ולהימשך עוד ועוד. נראה לי שהמחלוקת‬ ‫'עברית' או 'ישראלית' לא נפתרה אבל הובהרה. אני מקווה שהרב-שיח משאיר לקורא שאלות‬ ‫ונימוקים שהוא יצטרך לשקול את כובדם ולהכריע בהם בעצמו. אני מודה לגלעד צוקרמן ולעידו‬ ‫בסוק שנענו להזמנתי, ומקווה שהקוראים ימצאו עניין בשאלות שהועלו, שאלות שמלוות אותנו‬ ‫כדוברים, כבלשנים וכאנשי תרבות משכילים.‬
    
    ‫201‬
    ‫דרכי העברית החדשה‬
    
    ‫הד האולפן החדש, גיליון 59, אביב 9002‬
    
    ‫לקריאה נוספת‬
    ‫בן-חיים, ז (תשמ"ב). לשוננו, מו.‬ ‫בר-אשר, צ' (עורך) (תשמ"ה). מחקרים בלשן, א: עיונים באחדות ההיסטורית של הלשון העברית‬ ‫וחלוקתה לתקופות, ירושלים‬ ‫גורי, י' (התשנ"ט). לשוננו לעם, תמוז-אלול.‬ ‫שקד, ג' (תשמ"ז). סגנונה של הסיפורת בשנו ה-04 וה-05: מן היד אל הפה - הסיכוי והתבדותו,‬ ‫בתוך מ' בר-אשר (עורך), מחקרים בלשון, ב-ג, ירושלים‬ ‫אתר של צוקרמן ובו מאמרים שונים שלו: ‪http://www.zuckermann.org‬‬
    
    ‫‪w w w. a‬‬
    
    ‫‪GettyImages‬‬
    
    ‫301‬
    ‫דרכי העברית החדשה‬

Add Comment

To add a comment, you need to login or signup (you can signup without leaving this page)